מסקנות מהמלחמה ושקשוקה לשעת חירום

רפי אהרונוביץ' היה בטוח שהמלחמה היא משהו קצר ותמים, כמו קפיצה לאנטליה, אבל כשגייסו את הבן הגדול שלו הוא נכנס למרחב המוגן, ויצא משם עם שקשוקה לשעת חירום

מתישהו בתחילת המבצע בדרום, עוד לפני שפרצה הפסקת האש, בעודי משכנע את הקטנה ואת עצמי שמדובר רק ב"משהו קצר, כמו קפיצה לאנטליה או קפיצה לקניון כשאבא לא לידך לשלם", צלצל הטלפון ועל הקו היה הגדול שהודיע שגויס. באוזן הפנויה ניסתה הקטנה להסביר לי שמבצע זה 1+1 בסופר, ושכאן זה מלחמה, ועוד כמה טיעונים הגיוניים מסוג זה.

 

אז הקטנה הלכה עם חברה לסנטר, כי במלחמה כמו במלחמה, צריך להצטייד. הגברת היתה בשיחה ממתינה ונשמעה מודאגת, ואמי צלצלה לקו השני כדי לעדכן אונליין בחדשות האחרונות שהיא רואה במקביל ב-CNN, ובתחנת השידור הרומנית הממלכתית. בקיצור, דיכאון. נשארתי לבד עם כתבנו בשטח. אפילו הכלבה נראתה לי מודאגת מעט, למרות שעשיתי לה סיבוב במזווה והראיתי לה שאנחנו מצוידים בשק אוכל ענק של מזון כלבים יבש מאיכות מעולה, כך שהיא לא תדע מחסור. רביצה על הכורסה (כן, זו עם שבעת המנועים ו-14 השלטים) נראתה לי פתאום לא כל כך נוחה. החלטתי להשמע להמלצות פיקוד העורף ולהיכנס למרחב מוגן. המקום היחידי בביתי שהוא מוגן, הוא מקום בו כל גבר ירגיש בטוח - המטבח.

 

הכנסתי עצמי לכוננות עליונה ביותר. השחזתי והחלקתי את מבחר סכיניי, מירקתי את מחבתות הנחושת, בדקתי את תקינות הארובות והכיריים, ביצעתי ספירת מלאי ובדקתי מקפיאים. בקיצור חברים, הפעם זה הולך להיות שונה. לא יתפסו אותי יותר עם הסינר למטה. שכן במלחמה האחרונה נותרתי בלי פטריות כמהין כבושות באמצע הכנת הפסטה, והייתי צריך לאלתר ולהשתמש בפטריות פורצ'יני יבשות, לכן ברור למה התוצאה של המלחמה הקודמת היתה כמו שהיתה.

 

הנחתי מספר מוצרים על השיש והחלטתי שלאור המצב אני חייב להכין אוכל מנחם. אמנם אני אישית לא כל כך מתחבר למונח "אוכל מנחם", שכן אותי מנחמים באותה הצורה מרק רגל תימני או סביצ'ה, אבל בישלתי מעין שקשוקה עם המון פסטה ומרגז.

 

שקשוקה לשעת חירום

מאחר שיש פה שכבות, צריך להוציא את התבשיל עם כף רחבה מלמטה, על מנת שכל אחד יקבל גם מרגז, גם פסטה, גם רוטב וגם ביצה. ניתן להגיש ליד יוגורט או שמנת, וסלט ירקות טרי. עוד אפשרות היא לא לתת לביצים להתקשות, וכאשר החלמון נשאר רך, לערבב את הכל בתוך המחבת כשהביצים משמשות כמעין רוטב נוזלי לפסטה ולמרגז. זה יצא כל כך טעים, שלמחרת עשינו אותו הדבר רק בלי בשר. הוא הוחלף בגבינה מלוחה מגוררת, פרזמן מגורר אף הוא, ועוד גבינה לא מזוהה שמצאתי במקרר. כל זה גורד לתוך הפסטה והוגש באותו רעיון של שכבות, כאשר הגבינה נמסה. יצא משהו בין שקשוקה למקרוני אנד צ'יז. מסתבר שארוחה כזו, עם בקבוק יין קליל וקר, סגירת הטלוויזיה ומסרון מהגדול, שעד עכשיו הכל בסדר, הצליחו לנחם אותנו קלות.

 

המרכיבים (ל-8 מנות): 

500 גרם פסטה מאיכות טובה (אני השתמשתי בכזאת מחיטה מלאה, אבל לא חובה)

8-10 נקניקיות מרגז

200 גרם אווז מעושן, קצוץ לקוביות קטנות

4 בצלים גדולים, חתוכים לטבעות דקות

8 ביצים

שמן זית

1 צנצנת פלפלים מתוקים חריפים (הם מיובאים מדרום אפריקה, קטנים ואסתטיים, מתוקים עם מעט עוקץ) מסוננת

פלפל שחור

מלח

כוס וחצי רוטב עגבניות מוכן לפסטה (אם זו לא שעת חירום, אפשר להכין לבד על ידי אידוי מעט בצל ושום, עגבניות מקולפות, ומעט בזיליקום. מבשלים כ-20 דקות, מתבלים וטוחנים)

לקישוט:

בזיליקום טרי

בצל ירוק קצוץ

אפשר להחליף גם בגבינה. נקניקיות מרגז (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

 

אופן ההכנה:

1. מבשלים את הפסטה לפי ההוראות ומסננים.
2. מזליפים על הפסטה מעט שמן זית, פלפל ומלח.
3. מוסיפים את הפלפלים ומערבבים קלות (זה ימנע מהפסטה להידבק ולהפוך ליציקה אחת גדולה).
4. בינתיים, בסיר גדול במיוחד מניחים על יבש את פרוסות הבצל, וחורכים אותן מעט.
5. מניחים עליהן את הנקניקיות, מוסיפים מעט שמן זית ומטגנים קלות (אפשר לדקור מעט את הנקניקיות לפני הטיגון, מה שישמור על צורתן).
6. מוסיפים את הפסטה, מעליה מורחים את רוטב העגבניות, עליו מוסיפים את האווז המעושן, מכסים ומבשלים בחום נמוך כ-10 דקות.
7. שוברים את הביצים מלמעלה, מכסים שנית וממשיכים לבשל על חום נמוך 10-15 דקות, עד שהביצים יתגבשו.
8. מפזרים למעלה בצל ירוק טרי בשפע, ומעט בזיליקום קרוע ומגישים.