סינדרלה מתה ברשת / פרשנות

חברת אופנה אוסטרלית השתמשה בדוגמנית בלונדינית וסרטון ב-Youtube כדי להתחיל מסע פרסום ויראלי, וזה עבד: עיתונים רבים ברחבי העולם נפלו בפח, כי חיפשו את סיפור סינדרלה הבא

סינדרלה איבדה נעל מזכוכית, והנסיך החלומי חיפש בכל הממלכה עד שמצא את הנערה הפשוטה והפך אותה לנסיכה. גם היידי קלארק, כביכול, חיפשה את הנסיך שלה: אחרי פלירטוט בבית קפה שלא הסתיים בהחלפת טלפונים, היא גילתה שהבחור עליו נדלקה שכח את הז'קט שלו, ופרסמה סרטון ב-Youtube בו חיפשה את בעל הבחור כדי להחזיר לו את הז'קט, ואולי קצת יותר.

 

אסור להאמין לדוגמניות

היידי, אוסטרלית יפהפיה ובלונדינית, הצטלמה בלבוש מינימלי, וגמגמה בחיוך. "אני לא נוהגת לעקוב אחרי בחורים", היא ציינה בצניעות, והעידה על עצמה כבחורה נורמלית. אבל באינטרנט כמו באינטרנט, אסור להאמין לאף אחד - במיוחד לא לדוגמניות תמימות. לאחר תחקיר שערך העיתון האוסטרלי The Age נחשפה היידי כשחקנית, והתברר שהסרטון הוא לא יותר מפרסומת לרשת אופנה אוסטרלית, שהשיקה ליין חדש של מעילים לגברים.

היידי: הרומנטיקנים האמינו, הגולשים נשארו סקפטיים

 

הגולשים לא מופתעים

גולשי האינטרנט הוותיקים, כמו גם עיתונאי הטכנולוגיה, לא השתכנעו. מספיק מבט אחד בעמוד ה-YouTube בו מופיע הסרטון כדי להבחין בעשרות תגובות ה"מזוייף!" המשורשרות לסרטון, כמו גם סרטוני התגובה שהועלו על ידי גולשים אחרים, וצוחקים באופן ישיר על היידי והז'קט ה"אבוד".

 

הגולשים עצמם לא תמימים. הם כבר למדו לזהות מקרים בהם מנסים לעבוד עליהם. דוגמנית בלונדינית בהלבשה תחתונה, שמחפשת בחור מסתורי שיכול להיות "כל אחד מאיתנו"? זה יותר מדי טוב להיות אמיתי, במיוחד באינטרנט.

 

המקרה, שדווקא פורסם בלא מעט עיתונים ברחבי העולם, הצליח לעבוד, ככל הנראה, בעיקר על עיתונאים שמגיעים מתחומים אחרים, שלא קשורים לטכנולוגיה ואינטרנט. כתבי יחסים, רכילות או תרבות שראו את הסרטון ברשת, חשבו שמדובר בסיפור סינדרלה מקסים ופשוט - מסוג הסיפורים שיקבלו בקלות כותרת במיקום מרכזי בעיתון.

 

כשכתבי הטכנולוגיה למודי הקרבות שכבר למדו לקחת מקרים כאלה בעירבון מוגבל, התערבו, הם הצליחו לעלות מהר יחסית על התרמית, או לפחות לפרסם אותה עם סימן שאלה גדול בקשר לאמיתות הסיפור. וכך, כתבי המחשבים של ה-Age חשפו את הסיפור במערומיו, ואת היידי כשחקנית מקצועית.

 

זה יכול לקרות לכל אחד?

פרסום וויראלי באינטרנט הוא תחום שהתפתח רבות בשנים האחרונות. הרעיון פשוט: מסע פרסום מתוחכם, בדרך כלל בתקציב מאוד נמוך, שמתבצע רובו ככולו באתרי אינטרנט ונעשה באופן סמוי, מבלי להזכיר, לפחות בשלב הראשון, את שם המוצר המפורסם.

 

דוגמאות: חברה למוצרי טיפוח גוף ש"תיעדה" אימון של יחידת מעודדות בקריה (בניהולה של קצינה קשוחה וסקסית על חצי ב'), אתר היכרויות שפתח טורניר במשחק המכות Tekken מול בחורה מושכת במיוחד, בחורות שמוכרות מפגשים אינטימיים באתר Ebay ומתבררות כמסע פרסום בעד / נגד הפלות / מין-בטוח וכדומה (מחק את המיותר).

 

כפי שניתן לראות - הקמפיינים בדרך כלל כוללים בחורות שנראות טוב ואזכורים מיניים סמויים או גלויים. הסיבה פשוטה: הרשת מלאה, לפי הסטראוטיפ, בבחורים נואשים בעלי כישורים חברתיים מוגבלים, שרק מחכים לקשר רומנטי (או מיני) שיקפוץ עליהם מעבר לפינה.

 

בגלל זה הסיפור העכשווי, של היידי, תפס כל כך חזק: לבחורות הוא נשמע רומנטי ומתוק. לבחורים הוא נשמע פשוט: לפגוש בטעות בחורה במסעדה, להחליף איתה כמה מילים, לשכוח ז'קט ולזכות בדייט. בעולם מופרך, זה יכול לקרות לכל אחד, וזה לא דורש מאמץ של חיפוש או חיזור. מדובר בסיפור סינדרלה דו כיווני: גם לבחורה, שמחפשת את בעל הז'קט, וגם לבחור, שבמקום פיה טובה קיבל בחורה נאה - באפס עבודה.

 

סינדרלה מתה ברשת

האינטרנט של היום, כמו העולם האמיתי, כבר לא יכולה להכיל את הסיפורים האלה. זה לא שלא צומחים מהרשת סיפורים רומנטיים מקסימים, אבל ברומנטיקה כמו ברומנטיקה: זה כרוך בהרבה עבודה, חיזורים, חיפושים ואכזבות.

 

ולכן, בפעם הבאה שאתם מקבלים מייל שמפנה אתכם לסרטון מקסים ב-YouTube, מומלץ לנקוט במשנה זהירות: אם זה נראה כמו סינדרלה, מריח כמו סינדרלה והולך כמו סינדרלה - זו כנראה פרסומת.