"אני אמנם נמוך, אבל האיי קיו שלי גבוה"

מה שהפריע לאריק במיוחד היו יחסיו עם בנות המין היפה, ואם נדייק - היעדר יחסיו. סיפור הפתעה מתוך ספר חדש

מה הייתם עושים אילו היה הטבע מתעקש שלא תתנשאו מעל למאה ושישים סנטימטרים, מעניק לכם גוף לוּלבי שדוף, קוצר ראייה מגיל עשר וקרחת נכבדה כבר בגיל עשרים?

 

ואם לא די בכך, הרי הבורא, ככל הנראה, לקח שני צעדים אחורה, סקר את קולקציית הליקויים והפגמים, הימהם משהו (ביידיש, מן הסתם) והחליט שהמוצר מושלם מדי לעולמנו הנפלא. לפיכך דאג שתהיו מעורבים בתאונת דרכים ובעקבותיה רגל אחת שלכם תישאר קצרה מחברתה.

 

מה הייתם עושים אילו עסקת החבילה הזאת היתה נופלת דווקא עליכם? לא ברור כיצד הייתם אתם נוהגים, אבל אריק, שכל אלה היו מנת חלקו, טיפח חוסר ביטחון, השקיע את עצמו בדכאונות סדרתיים, פיתח רחמים עצמיים ודש בהם מזריחה עד שקיעה, ובעיקר עשה דבר נבון מאין כמוהו, שהתבקש מאוד בנסיבות האלה: הוא נמנע ככל האפשר מלהביט בראי.

 

מה שהפריע לאריק במיוחד היו יחסיו עם בנות המין היפה, ואם נדייק - היעדר יחסיו. הוא היסס וחשש ונרתע מליצור קשר. כאשר מישהי פנתה אליו באיזה עניין יום יומי פשוט, הוא הוצף בבושה. ובכל פעם שהחלה להתרקם שיחה בינו לבין בחורה כלשהי, הוא החל לגמגם ולהתבלבל ודיבר שטויות, הרבה שטויות.

 

התסביך החל בתיכון, החמיר בצבא והגיע להידרדרות של ממש באוניברסיטה. בכל פגישה מקרית או לא מקרית הוא היה שומע את הלמוּת לבו מתגברת ומתחזקת, חש את הפעימות המעצבנות האלה, הבלתי נשלטות, ברקות. הבטן התכווצה, העין מיצמצה, המחשבה התרוצצה, הסבלנות הגיעה לקיצה - וגם מעט ההערכה העצמית התנפצה.  

 

מה שגרע הטבע מאריק בהופעה ובמראה, הוא פיצה אותו בתבונה ובחוש הומור. "אני אמנם נמוך, אבל האיי קיו שלי גבוה", נהג לומר. וברגעים קשים של משבר הוסיף בחיוך מריר, שאם ישקול לכווץ את הקדנציה שלו בעולם הזה, כל שיהיה עליו לעשות הוא לקפוץ מהאיי קיו אל האגו שלו.

 

"רגל אחת שלי קצרה, אבל הגורל הרחום צ'יפר אותי ברגל שנייה ארוכה יותר", ציחקק והתבדח עם חבריו על מוּמו. "ואל תטעו בחיוכים שלי", המשיך. "תדעו לכם, שמאחורי החיוכים, מעבר לחזות החיצונית המטעה, בפנים, עמוק בתוכי - אני בעצם צוחק..."

 

אבל הפצע השותת של אריק, שבכל פעם זב דם מחדש ולא הגליד מעולם, היה, כבר אמרנו, המין המחליש, כפי שאהב לבטא שוב ושוב את משחק הלשון הזה. חברים רבים שלו הקדימו אותו ונשאו להם נשים, ולאחרים היו חברות. הוא עצמו יצא מפעם לפעם עם בנות, לרוב עם כאלה שאחרים לא התלהבו מהן, אבל תמיד לתקופה קצרה ותמיד נותק הקשר ביוזמתן.

 

ההומור, השנינות, ההישגים באוניברסיטה והפסיכומטרי (780) המרשים - כל אלה לא איזנו את הכשלונות בענייני נשים.

 

הוא החליט שהפעם איש לא יביס אותו

יום אחד ניגשה אליו ענת, סטודנטית שהכיר לו חבר טוב. היא היתה מהמבוקשות בפקולטה למשפטים בה למדו שניהם. בחיוך רחב שאלה לשלומו, ואריק שיער כי בחינות הסמסטר הקרבות גרמו לה להאיר אליו פנים. בזה הוא היה מציאה, אין ספק, כאן היה לו ביקוש. והוא החליט שהפעם הוא ינצח ואיש לא יביס אותו.

 

אריק נשם עמוקות, חש בזיעה קרה זוחלת ומעקצצת על פני גופו, אבל התגבר והתעלם ממנה, ועשה זאת: הוא הזמין את ענת לצאת איתו באחד הערבים, והיא - הוא בקושי האמין כי שמע נכון - נעתרה.  

 

הם הלכו לקומדיה רומנטית בקולנוע ואחר כך פסעו לאיטם ברחובות צדדיים. אריק עשה כל מאמץ להפעיל את קסמיו על ענת בסיפורים קטנים ושנונים ובשעשועי לשון מבריקים. חומר בדוק ומנוסה, שתמיד קירב אותו אל סף הארץ המובטחת שאליה, לדאבונו, לא בא.

 

גם הערב חשש כי שוב יעלה אל הר נבו ויראה את הארץ מנגד. מפעם לפעם נאחזו עיניו בעיניה החומות, שהאירו באור חם את פניה העגלגלות. כשצחקה, חושפת שיניים צחורות, הרגיש אריק כאילו תחבה את ידה לחזהו ודינדנה שם בפעמון, שענבלו נענה לאצבעותיה וצליליו הציפו אותו בשמחה גדולה.

 

לפתע הגיחו שלושה צעירים מפינת הרחוב. הם נראו מאלה, שאם אינם מתאמנים יום יום במכון כושר הם עלולים לא להיות אחראים למעשיהם. גם ברחוב מואר לא הייתם רוצים לפגוש בהם.

 

השלושה התקרבו אל ענת ואריק, מבטיהם קשוחים, חסמו את המעבר וניצבו מול הצמד בידיים שלובות על חזה נפוח. המרכזי שבהם והגבוה מכולם, כולו אומר מנהיגות, סקר את אריק מלמעלה למטה:

 

"גמד, מה אתה עושה פה עם ילדה יפה כזו?"

 

שני חבריו גיחכו כמו מסכימים בצייתנות לכל מילה של מנהיגם.

 

"בטח יש לך הרבה כסף, חלשלוש. בוא נראה", נהם ושלח יד לעבר כיס מכנסיו של אריק. אריק נסוג, ניסה לדחוף את הבריון שהתייצב מולו איתן כמו פלדלת, אבל אז זינקו עליו שני האחרים, הדפו אותו בכוח מחברם, וכל אחד מהם תפס את אחת מידיו. הוא נראה קטן וחסר אונים כפי שלא היה מעולם.

 

ענת פרצה בצעקות, משוועת לעזרה. המנהיג הניף לעומתה זרוע עבה בתנועת איום:

 

"אם לא תשתקי, אני אשתיק אותך!"

 

היא לא נרתעה, והגברתן נצמד אליה, חסם את פיה ביד אחת ובשנייה אחז בחוזקה בכתפה. ענת השמיעה גניחת כאב חנוקה, ובאותו רגע, במבט של ייאוש ששלחה לעבר אריק, ראתה אותו משתחרר בתנופת ידיים זריזה משני הצעירים שלפתו אותו, קופץ כהרף עין על גבו של המנהיג ומנתק אותו ממנה בעוצמה.

 

שניהם נפלו ארצה. אריק התרומם באחת, פנה בחדות וזינק אל שני האחרים, שקרבו אליו מאחור. כל האירוע הזה לא ארך אלא שניות ספורות. לנוכח עיניה המשתאות של ענת הפליא אריק בתנועות קרטה, בעט בשני הפרחחים, הפיל אותם ארצה כואבים וגונחים, ומיד ניגש לטפל בראש הכנופיה.

 

לפני שהלה הספיק להתנגד, סובב אריק את צווארו של התוקפן עד שחִרחורים מעוררי רחמים בקעו מגרונו. וכל אותו זמן עודד את עצמו בקריאות קרב "כמו ששומעים בסרטים", תיארה אותן ענת מאוחר יותר, בעיניים נוצצות, כאשר בשובה הביתה סיפרה לחברותיה בסדרת טלפונים על הסצינה ההוליוודית.

 

השלושה אספו בכבדות את איבריהם והסתלקו. אריק, מתנשף, מחה את זיעתו בכף היד. ענת, עדיין נפחדת, שלחה לעברו את הקטיפתי שבמבטיה, מבט שכמוהו לא ראה עדיין בעיני מישהי מבנות זוגו: כבוד? הערכה? הערצה?

 

לפעמים, מבט אחד, חם ואנושי, שקול כנגד שנה של טיפול נפשי.

 

אריק הזדקף, שאף אוויר לחזהו - שנדמה היה כי תפח והגדיל את ממדיו - ובאדישות אמר לענת: "מה את מסתכלת עלי ככה? הם היו רק שלושה. אם היו חמישה, היתה לנו בעיה".  

 

למחרת הוא הגיע לדירה קטנה בבית ישן בדרום העיר. הדלת נפתחה, ואריק כרך את זרועותיו בחום על צווארו של הבריון, שרק אתמול ספג מנחת זרועו.

 

"היית גדול!" אמר לו אריק, מרפה מעט מחיבוקו.

 

"אני הייתי גדול? לא האמנתי שאתה מסוגל לעשות הצגה כזאת! כמעט התפוצצתי מצחוק כששמעתי את השאגות שלך. איך הפצצה שלך הגיבה?"

 

"קבענו לצאת גם הערב, ולפי המבטים שלה והדיבורים שלה - אני בטוח שלא אצטרך עוד את השירותים שלכם. כמה מגיע לך?"

 

• עו"ד בני דון-יחייא מתמחה בדיני משפחה. הסיפור "היית גדול" מתוך הספר החדש "במשפחות הכי טובות - תמונות מחיי נישואים" (הוצאת ידיעות ספרים).