מאגרי אבקת האורניום ("עוגה צהובה") של איראן נרכשו מדרום אפריקה בשנות ה-70, עבור תוכנית הגרעין האזרחית שהחל לפתח שלטונו של השאה, שהודח במהפכה האיסלאמית. איראן אמנם כורה אורניום במכרות עצמאיים בשטחה, אך לא מדובר בכמויות המספיקות לתחזק תוכנית גרעינית כלשהי, צבאית או אזרחית.
מקורות דיפלומטים דיווחו כי מאגרי האורניום של איראן צפויים להיגמר בתוך חודשים אחדים, וכי מדינות רבות, ובראשן ארה"ב, בריטניה, צרפת וגרמניה, עושות ככל שביכולתן על-מנת לשכנע את ספקי האורניום הגדולים בעולם לא לעשות עסקים עם טהרן. לפי הדיווח, כבר לפני חג המולד, שלחה בריטניה בקשה חשאית לדיפלומטים המוצבים בקזחסטן, אוזבקיסטן וברזיל - שבשטחן מרבצי אורניום - וקראה להם לפעול נגד העסקאות.
לפי ה"טיימס", מדובר באתגר מדיניות החוץ הגדול ביותר העומד בפני נשיא ארה"ב החדש, ברק אובמה, ומזכירת המדינה שלו, הילרי קלינטון.
המסע מאבקת אורניום תמימה ועד לנשק משודרג הוא ארוך ומסובך, ודורש טכנולוגיה מתוחכמת, אך איראן הולכת ומתקדמת, צעד אחר צעד, לכיוון המטרה. אבקת "העוגה הצהובה" היא מרכיב הנחוץ בכל שלב של התהליך הזה.
על-מנת להנפיק את האורניום הדרוש ליצירת נשק גרעיני, איראן תצטרך דלק מועשר, ואלפי צנטריפוגות. לפי ההערכה, 200 ק"ג של "עוגה צהובה" יוכלו לייצר קילוגרם אחד של אורניום מועשר. על-מנת להרכיב פצצה, צריך לפחות 20 ק"ג אורניום מועשר.
בחודש מאי האחרון העריכה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) כי כ-70 אחוז מ"העוגה הצהובה" שבידי איראן עובדו לגז בכור באיספהאן. לטענת מומחים, בידי איראן יש כמויות גז אורניום מספיקות לייצור 35 פצצות, אך אין ברשותה מספיק "עוגה צהובה" כדי להמשיך להזין את הכור עד לסוף השנה. מלבד הגז, איראן צריכה את החומר כדי לתחזק את כור המים הכבדים בעראק ואת הכור בבושהר.
המחסור באורניום גם מטיל ספק גדול על טענותיה של איראן כי תוכנית הגרעין שלה היא אזרחית ומיועדת לצרכי שלום. הסיבה פשוטה: נדרשות כמויות גדולות בהרבה של "עוגה צהובה" על-מנת לתפעל תוכנית שכזו.