מקום שני בסיפורי המלחמה: "האוסף"

"האוסף" של יפה גביש הוא הזוכה במקום השני בתחרות "קולות מלחמה". במרכז הסיפור עומדת סבתא רוח'לה, שיש לה תחביב משונה לאסוף חלקי רקטות וטילים

הסיפור "האוסף" של יפה גביש הוא הזוכה במקום השני בתחרות "קולות מלחמה". גביש, 53, אם ל-3 בנים. אחד מהם משרת כיום בצה"ל. במקצועה עובדת סוציאלית. כמו כן, מנהלת עמותה למען הקשיש ובמקביל מלמדת סטודנטים שנה ב' בבית הספר לע"ס באוניברסיטת חיפה. גביש תזכה בשלושה רבי מכר מתנת ידיעות ספרים.

 

סבתא רוחל'ה פורחת. הליכתה נמרצת, גבה הכפוף מתיישר מעט. היא מורחת אודם על לחייה. מושחת שפתיה בשפתון הוורדרד שקיבלה במתנה מבת השכנים, ומנסה למתוח קו שחור בקצה העפעף כדי להדגיש את עיניה הכחולות. בת בלי גיל. כאילו עבר מכחול קסם על פניה, העלים את הקמטים ואת כתמי הזקנה, הסמיק את עורה והעלה ניצוץ חי וצוהל בעיניה.

 

את התיק הגדול הכינה כבר אתמול; בדקה את כתפיותיו, הכניסה בקבוק מים וכריכים, תעודות ודף מודפס מהאינטרנט עם מספרי האוטובוסים וזמני הנסיעה. תכננה את המסלול; קודם לאשדוד, אחר כך לאשקלון ואם יישאר זמן תנסה להגיע גם לשדרות ומשם הביתה. לפי חשבונה, אם תספיק את האוטובוס של שמונה ולא תתעכב יותר מדי, תצליח להגיע לכל האתרים. עם שישים רקטות ליום לא תהיה בעיה, יש מספיק חתיכות לכולם.

 

"עם שישים רקטות ליום לא תהיה בעיה" (צילום: רויטרס)

 

היא מתלבטת היכן תשים את המזכרות. החדרים מלאים, ולמרות שנשבעה לעצמה לא לגלוש לתוך הסלון, המדפים בפינה השמאלית מוכיחים שלא הצליחה בכך. הם עמוסים, היא תזדקק לעוד שני מדפים. תומר מקומה ג' ישמח להתקין אותם. היא תיתן לו להחזיק את הסטן. הוא לפני גיוס וכלי נשק מרתקים אותו. בדרך כלל היא לא מרשה לגעת, רק להביט.

 

היא מזדרזת, נועלת את הבית וממהרת לתחנה. נעמי מכניסה ארבע צועקת אחריה: "סבתל'ה לאיפה את ממהרת? רוצה טרמפ?" רוחל'ה מנענעת ראשה בשלילה: "לא הפעם, מותק. זה לא בדרך שלך".

 

הנסיעה לאשדוד משעממת. היא חשבה להביא ספר, אך החליטה שחבל על המקום שיתפוס. התיק יהיה גם כך כבד. היא מעבירה בזיכרונה את המזכרות שצברה. בשנים האחרונות נעשה קל יותר. לא צריך להגיע למקום הקרבות. מספיק להסתובב בערים. כך היא מצליחה להכיר מקומות שאף פעם לא ביקרה בהם. האנשים נחמדים, פתוחים ולבביים. הפחד עושה אותם רכים ודברניים.

 

היא זוכרת את השיחות עם האנשים במקלט בקריית שמונה ובנהריה. גם בחיפה היתה. רובם גם עזרו לה והביאו אותה למקומות הנכונים, מחפשים יחד איתה את חתיכות הברזל והכדוריות. מקבלים בחיוך סבלני את התחביב שטיפחה.

 

הכל התחיל אחרי שהביאו לה את הכדור המעוך שהוציאו מהחזה של אהרון. "שיהיה לך למזכרת", אמרו. היא לא נזקקה לכדור כדי לזכור. ידעה מיד שלא יהיה אחר. היא שמרה את הכדור ועוד הרבה כדורים שמצאה. ביקשה שיביאו לה רובה דומה לזה שירה בו. "מוסין נגאנט" קראו לו. שם מוזר. את הקרבין לא הייתה בעיה לקבל. את הסטן העלימה מהנשקייה אחרי המלחמה.

 

האוסף גדל בהתמדה; רובה מאוזר, רימונים, מחסניות לרובה fn, פגזים. היה לה קלצ'ניקוב שקיבלה מחבר של אהרון, כידון מהנסיעה לסיני, כדורים של לי הנפלד, קת של גליל ושני כידונים שמתאימים לו. כמו כן, כדורים של מקלע ויקרס, רצועות של עוזי וקנה של מא"ג הרוס.

 

רוחל'ה סידרה את האוסף בחדר הישן שבדירת הוריה. כשאימה נפטרה היא עברה לגור בדירה, מפנה חדר נוסף לטובת המזכרות שהתרבו. כשעדיין עבדה, נהגה לצאת לחופש ולנסוע בעקבות החיילים. היו לה בגדים מיוחדים לכך; מכנסי חאקי רחבים. כובע טמבל ירוק- זית וסלי פלסטיק כחולים, גדולים, אותם מילאה בדברי מתיקה, עוגות ועיתונים. כך הצליחה לעבור די בקלות את המחסומים. החיילים העייפים והמיוזעים שמדיהם סיפרו את מה שעבר עליהם, שמחו לקבל חדשות מהעורף תמורת חלקי מתכת וציוד צבאי חסר.

 

כשהיתה חוזרת לביתה עם השלל, נהגה לצחצח ולהבריק, לשפשף ברוך ואהבה את סימני הפיח והבוץ. ימים טובים היו אלה, ימים של פעלתנות נמרצת, של ערנות וכוח. היא לא חששה שתיפגע, להפך, ידעה שהיא חסינה, שתורה עדיין לא הגיע. רסיסים, תרמילי פגזים ריקים, כדורים חיים, שברים של כלי נשק - אלו העסיקו את מחשבותיה ואת תשוקותיה.

 

לא מעט סקרנים ששמעו על האוסף המיוחד ביקשו לבוא להציץ בו. היא סירבה. לא היה לה רצון להציג את יקיריה בפני עיניים זרות. מעטים הם בני המזל שהכניסה לביתה, מציגה בפניהם את המדפים המלאים. מתגאה בפריטים הנדירים והשמורים.

 

ימי חמישי הוקדשו לאיבוק וצחצוח. זה היה היום האהוב עליה. היא נהגה להכין מטליות רכות ולעבור פריט פריט. רק לתומר מקומה ג' נתנה לעזור, ובתמורה הזמינה אותו לאכול איתה צהריים. שניצל וצ'יפס זה מה שנערים בגילו אוהבים. היא הביטה בו אוכל, הביטה בשפתיו, בעיניו הכהות החמות, יודעת שמועד הגיוס מתקרב, ואז יגיע הביתה לעיתים רחוקות ובוודאי לא ימצא זמן לבוא ולעזור.

 

היא היתה בטוחה שתומר ירצה לעזור עם המזכרות החדשות. היא תאסוף רסיסי גראד ורקטות, חתיכות ברזל חמות ויפות, ותמצא להן מקום מתאים על המדפים. אחר כך תבקש ממנו להוסיף מדפים בפינה הימנית. בעוד מספר חודשים, שנה, שנתיים, גם הם יתמלאו.

 

בפעם הבאה כשתצא לשטח תזמין את אמא של תומר להצטרף, אחרי שתשכנע אותה שכדאי לה. היא צריכה להתרגל. אולי היא אפילו תיתן לה להיות שותפה באוסף. זה יעזור לה להתנחם.

 

לקריאת הסיפור הזוכה "על האש" לחצו כאן