לכו להצביע! זו חובה מהתורה

"מי שמתחמק מהאחריות להצביע בבחירות מוסר במו ידיו את ההכרעה לידי אחרים, שדעתם אולי מנוגדת לדעת התורה. עליו נאמר 'ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת'". הרב יעקב אריאל משגר בעלון "עולם קטן" מסר חד לציבור הבוחרים

מצווה מהתורה להצביע לכנסת ולבחור את הנציגים המתאימים ביותר שאפשר לסמוך עליהם שימלאו את שליחותם למען התורה, העם והארץ על הצד הטוב ביותר.

 

המילה דמוקרטיה (שלטון העם) אמנם יוונית, אך ביהדות הליכה אחר הרוב, שהוא אחד ממאפייניה הבולטים, קדמה לאתונה דורות רבים. מקורה בסיני "אחרי רבים להטות" (שמות כג, ב). לפי ההלכה הרוב קובע. אם כי לא בכל מקרה. גם הדמוקרטיה מכירה במגבלותיה. יש עקרונות מוחלטים שאין לאף רוב סמכות לשנותם. אין אפוא ניגוד מהותי בין התורה לדמוקרטיה.

 

העקרונות ההלכתיים אמנם קבועים ומונחתים מלמעלה, אולם קיומם ויישומם בחיי המעשה מחייבים פעילות אנושית, בהבנה, בפירוש, בסייג ובתקנה. כל אלו מסורים לבני האדם. "לא בשמים היא" (בבא מציעא ‑ט, ב). אמנם לא כל בשר ודם מסוגל ומוסמך לפרש את התורה, רק מי שיראתו קודמת לחכמתו והוא בקי בתורה מוסמך לכך. אך בתחומים אחרים אין צורך בתלמיד חכם אלא רוב הציבור קובע. הדין של "אחרי רבים להטות" לא חל רק על בית-הדין אלא גם בשאלות כשרות ובחיי הקהילה.

 

ומה עם המיעוט?

הרוב אינו רשאי להתעלם מן המיעוט. בלי שיתוף המיעוט הרוב מאבד את סמכותו. המיעוט, דווקא בהתנגדותו לרוב מפרה אותו ונותן להחלטותיו תוקף. בחירות הן חוקיות על פי ההלכה משום שקדמה להן תעמולה חופשית שבה יכול היה כל אחד לדעת מהו מצעה של כל מפלגה ומי האישים המייצגים אותה.

 

הרוב אינו בהכרח צודק. העובדה שרוב בני האדם מבכרים דעה אחת על פני חברתה אינה מעידה בהכרח על עומק השגתם וכבר אמרו על כך חז"ל: למה הדבר דומה - לשני בני אדם, אחד מוכר סדקית ואחד מוכר מרגליות. על מי קופצין, לא על זה שמוכר מיני סדקית? אולם התורה קבעה שלמרות זאת הרוב קובע. שאם לא כן תשרור אנרכיה. אי לכך המיעוט אינו מתאפס ונעלם כאילו לא היה. על המיעוט לקבל אמנם את הכרעת הרוב למעשה, אך לא את דעת הרוב.

 

יניקתה של הדמוקרטית מהמקור שבתורה מחזקת אותה. היא מחייבת מצד אחד את המיעוט לקבל למעשה

 

את הכרעת הרוב. והיא מגבילה את הרוב שלא ידכא את המיעוט. כמו כן יש עקרונות–על מוחלטים שאין בסמכותה של הדמוקרטיה להפקיעם. למשל הדמוקרטיה אינה יכולה להחליט שהיא מבטלת את הדמוקרטיה. "לא תהיה אחרי רבים לרעות".

 

נציגי השלטון יונקים את סמכותם מהעם. הם שלוחיו הנאמנים. ברגע שהם מועלים בשליחותם זו פוקעת. אמנם לשליח יש גם מעמד עצמאי, אולם אין הוא יכול לפעול בניגוד לדעת משלחיו. משאל עם אינו הכרחי בדרך כלל במשטר דמוקרטי. אולם אם השולחים פועלים בניגוד מוחלט לדעת משלחיהם פוקעת שליחותם ועליהם להיוועץ עם משלחיהם באמצעות בחירות חדשות או לפחות באמצעות משאל עם.

 

העם (ה"דמוס") העומד בבסיס הדמוקרטיה לא ניתן להכרעה דמוקרטית. הוא נתון. הוא מקור הדמוקרטיה ולא להפך. עם ישראל קדם למדינה והוא ה"ריבון" שלה. המדינה אינה שייכת לאזרחיה אלא לעם ישראל כולו. זוהי משמעותו העמוקה של חוק השבות המקורי. אם ייעשה ניסיון לשנות את הגדרתה של מדינת ישראל ממדינתו של העם היהודי למדינתם של אזרחיה, עם ישראל לא יכיר בה.

 

כאשר הדמוקרטיה חורגת מעקרונות מוסריים מוחלטים סמכותה פוקעת. "קשר רשעים אינו מן המניין". גם הדמוקרטיה החילונית מכירה בעקרונות מוסריים העומדים מעליה, אלא שהדמוקרטיה החילונית תכיר רק במצוות שבין אדם לחברו בעוד שבדמוקרטיה ההלכתית כל מצוות התורה הן עקרומות–על שאין עליהן עוררין.

 

אמנם התורה ציוותה למנות מלך, אולם משטר מלוכי–תורי אינו דיקטטורה (ראו ראב"ע בראשית לז, ח). מלך אינו שולט על העם בכוח, אלא מתמנה על ידי העם מרצון. המלך יונק את סמכותו מהעם ובהעדר  יניקה זו פוקעת סמכותו. (עיין היטב בשמ"ב ה,א–ג; שם יט, י–טו; מל"א טז, טז וכב).

 

מכאן הסיק הרב קוק את מסקנתו (משפט כהן קמד) שבהיעדר מלך חוזרות כל הסמכויות לעם. ביום הבחירות הסמכות השלטונית מסורה בידי האזרחים. הם הממנים את נציגיהם לכנסת ולממשלה. אחריות כבדה מוטלת על כתפיהם. מי שמתחמק מאחריות זו מוסר במו ידיו את ההכרעה לידי אחרים, שדעתם אולי מנוגדת לדעת התורה. עליו נאמר "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת" (רמב"ן).