"זה מוכיח שצאצאים יורשים מהוריהם גם תכונות נרכשות" אמר לארי פייג, שעמד בראש צוות החוקרים. "ככל הנראה, סביבת הגידול של האם יוצרת שינויים במוח, שמתמידים עד לגיל בו היא מסוגלת להעמיד צאצאים". בניסוי השתתפו עכברות עם פגם מולד במוח, המעכב את יצירתם של שני חלבונים, המשפיעים על הזיכרון. לאחר כמה חודשים בכלוב ה"איכותי", עם משחקי למידה ואינטראקציה חברתית רבה, חל שיפור ביכולות הזכירה של העכברות מהכלוב הטוב. החידוש המרכזי במחקר זה, הוא שהשיפור ברמת התפקוד של הזיכרון, המשיך לאפיין את צאצאיהן של העכברות מהכלוב הטוב, גם כשהם גדלו אצל אמהות מהכלוב הרע ועל אף שכל העכברות הרו כמה חודשים לאחר שהועברו לסביבה זהה.
מבדיקות שערכו החוקרים למוחם של העכברים, עולה כי לשיפור ברמת הזיכרון מקור פיזיולוגי ברור. החוקרים הבחינו בהתרחשותו של תהליך הנקרא LTP) long-term potentiation), ובו מתחזקים הקשרים בין תאי-עצב בעקבות פעילות אינטנסיבית באותם קשרים (סינפסות). תהליך זה מוכר כבעל תפקיד חשוב בלמידה וביצירת זיכרונות. לחוקרים לא ברור עדיין מה גרם לשינוי, "ככל הנראה מדובר באפקט הורמונלי" ציין פייג.
כמה שאלות חשובות עולות ממחקר זה. אם הסביבה ה"איכותית" היטיבה עם הצאצאים של העכברות שגדלו בה, האם זה אומר שסביבה "קשה" ללא הטבות, גורמת להורשת ליקויים ומחלות? וגם, האם השפעתם של תנאי הסביבה על ההורים יכולה להשפיע מעבר לדור אחד? על כל פנים, המחקר מנסה לספק תשובה לשאלה שמטרידה מדענים, סופרים והוגים מזה דורות רבים: מה משפיעה יותר על תכונותיו של יצור, סביבה או תורשה?