ט"ו בשבט הגיע: השקדייה פורחת

כמה אופטימי הוא מראהו של העץ העירום המתכסה פתאום בשמלה לבנה-ורדרדה! לרגל חג האילנות, נערוך היכרות קצרה עם השקדייה ונצא להתפעל מפריחתה ברחבי הארץ

שרה גולד עודכן: 25.01.10, 15:07

ט"ו בשבט הגיע וללא שקדייה פורחת אנו מרגישים בחסר. פריחת השקדייה מוטבעת בנו מינקות - היא אתוס המסמל את ההתחדשות וחילוף העונות, ההתחדשות והיציאה לטבע משחררים את הנפש והגוף, ומאפשרים מצב של שמחה והתעלות.

 

פריחת השקד מסמלת את התעוררות הטבע לקראת האביב ונותנת את אות הפתיחה לפריחת החורף. הפריחה מתרחשת עוד בטרם העץ מלבלב, על ענפיו הערומים. העצים פורחים בחורש הפתוח, בבוסתנים נטושים ובכרמים נטועים.

 

מדוע אנו מתפעלים מפריחת השקדייה? האם זו הנוסטלגיה לארץ ישראל הישנה והפשוטה (קביעה זו נכונה פי כמה ערב בחירות) או שמא זו התופעה של העץ העירום המתכסה פתאום בגלימה חגיגית ואלגנטית? כנראה שהיופי הזה לא זקוק להסברים...

השמש זורחת, והשקדייה פורחת (צילומים: שרה גולד)

 

מועד ושפעת הפריחה מושפעת ממנת הקר שהעץ קיבל, לכן יפרחו ראשונים העצים במקומות הקרים. בשנים "נורמליות" גשומות וקרות היא פורחת לאחר ט"ו בשבט ואז אנו כועסים עליה וקובעים כי היא מפדחת... 

 

החורף השנה לא היה קר ולכן לשמחתנו אנו רואים עוד לפני ט"ו בשבט כיצד השקדייה מתהדרת בפריחה המשווה לה צללית של כלה בשמלה לבנבנה-ורדרדה, ריחנית ועליזה מזמזום הדבורים הרוחשות סביב. כן, גם הדבורים נהנות מפריחת השקדייה, והן באות ללגום מצוף הפרחים וללקט מאבקת האבקנים.

 

מי היא השקדייה?

השקדייה היא השקד המצוי, עץ בר ממשפחת הוורדיים שתורבת. בטבע יש שני מיני עצי שקד נוספים, פחות נפוצים: שקד הרמון, הפורח בערבה, ושקד קטן עלים, הפורח בעיקר בצפון (מצוי בסכנת הכחדה). יש לזכור כי השקד המצוי הוא עץ מוגן ואסור לקטוף את פרחיו.

השקדיות ממלאות את נחל ראש פינה 

 

פירות השקד

בעת הפריחה נותרים לעתים פירות מהעונה שעברה. החלק האכיל, אותו אנו מכירים כ"שקד", הוא הזרע. ניתן לאכול את פירות השקד גם בשלמותם, אך רק בטרם הבשלתם, כשקליפת הזרע עדיין ירוקה ורכה. לשקדים ערך מזוני רב והם מכילים, בין היתר, שומן, חלבון וסידן.

 

זהירות! בשטח צומחים גם עצים של שקד מר המשמש כהכנה לשקד התרבותי (לוקחים ענף שגדל מזרע של שקד מר ועליו מרכיבים מינים של שקדים טובים למאכל). זרעי השקד המר אינם טובים למאכל, ואף מסוכנים. הם מכילים חומר הנקרא אמיגדלין ממנו משתחרר בזמן אכילת הזרע חומר הרעל ציאניד. על כן אין לאכול זרעים של שקד מר.

 

השקד בתנ"ך

השקד היה ידוע בימי אבותינו ומוזכר פעמים רבות בתנ"ך ובתלמוד. השקד הוא אחד מחמשת המינים המשוייכים ל"זמרת הארץ". כשהביאו בני יעקב מנחה ליוסף מזמרת הארץ (הפירות המשובחים), נכלל גם פרי השקד בתוכם: "קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה: מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים"... (בראשית מג יא').

 

פירש גם אבן עזרא: "מִזְּמְרַת - כל דבר משובח. מגזרת זמירות". כשם ש"משובח" זה דבר שמשבחים אותו, כך "זִמְרָה" פירושו דבר שמזמרים לו דברי הלל. רבי נחמן מברסלב פיתח את הרעיון "דע, כי יעקב אבינו, כששלח את בניו עשרת השבטים ליוסף, שלח עימהם ניגון של ארץ ישראל. וזה פירוש הסוד: קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם".

 

השקד בשירות הרפואה

השקד נחשב כבר בימי קדם לפרי משובח למאכל ולמרפא, והרמב"ם הפליג בשבחם בספרו "פרקי משה": "השקדים הם המשובחים שבפירות". השקדים סותרים את חומצות הקיבה, משמשים תרופה נגד שיעול, משחררים ליחה, מדכאים כאב ראש, דיכאון ועוד. ה"תרופה" נוצרת על ידי כתישת הזרעים ומיצוי השמן מתוכם, או אכילת רסק הזרעים, שניתן לערבבו עם חלב, מיץ לימון או דבש. שמן שקדים משמש בתעשיית הקוסמטיקה, לעיסוי תינוקות ולריכוך העור.

נעים להכיר, השקד המצוי 

 

היכן פורחות השקדיות?

ועכשיו, כשלמדנו להכיר את העץ ותועלתו - נצא לטבע ליהנות מפריחתו. נצלו את ט"ו בשבט הצמוד ליום שבתון הבחירות וצאו לטייל במעוזי פריחת השקדיות. הנאה צרופה מובטחת.

 

ירושלים והסביבה

 

מרכז

 

צפון

פריחת השקדיות בצובה (צילום: ולדי אלון)

 

 
פורסם לראשונה 06.02.09, 11:20