בְּלֵיל חֹרֶף יְרוּשַלְמִי קַר, הָיָה זֶה אַחֲרֵי פֶסְטִיבָל שִירָה כָּלְשֶהוּ,
מָצָאתִּי עַצְמִי פּוֹסַעַת בָּרְחוֹב אַחֲרֵי פִּנְחָס שָדֶה.
מִיהוּ שֶזִמֵּן אוֹתָנוּ לֶמֶשֶךְ רְחוֹב חָשוּךְ אֶחָד, זֹאת לֹא אֵדַע אֲבָל
מִכֹּל שְהוּתֵנוּ יַחַד בָּעוֹלָם, נִתְּנָה לָנוּ הֲלִיכָה יְחִידָה זוֹ
מִמִּשְכְּנוֹת שַאֲנַנִּים לְעֶמֶק רְפָאִים.
הוֹלֶכֶת הָיִיתִי אַחֲרָיו, מִתְבּונֶנֶת בּוֹ מַמָּש כְּפִי שֶהָיָה הוּא
מִתְבּוֹנֵן בְּאִיש הוֹלֵך בַּלַּיְלָה, הַמְּחַבֵּק מְעִיל שֶמְחַבֵּק אוֹתוֹ,
וְהוּצַפְתִּי נִכְמָרוּת מֵהַסּוּג שֶתָקַף אֶת רִילְקֶה בְּלֶכְתּוֹ אַחֲרֵי נָשִים
מְכֹעָרוֹת בִּמְיוּחָד שֶלְּעוֹלָם אִיש לא יֹאהֲבֵן,
וְרָצִיתִי לִקְרוֹא לוֹ בִּשְמוֹ וְלֶאֱהוֹב אוֹתוֹ אוֹ לְפָחוֹת
לְדַבֵּר אִתּוֹ עַל אוֹתָהּ שוּרָה תַּחְתּוֹנָה מֵהַשִּיר "דָּלִיָּה אַבְּרַבַּנְאֵל"
שֶשָּעוֹת אֲחָדוֹת קֹדֶם, כְּשֶיָּשַבְתִּי – אִשָּה אַקְרָאִית בַּלוֹבִּי –
שָאַל אוֹתִי אִם לִקְרוֹא אוֹתָהּ אוֹ לא וְאַחַר כָּךְ מוֹפָע שָלֵם
נִדְרַכְתִּי בִּגְלָלָהּ
אֲבָל רַק הִמְשַכְתִּי לִפְסוֹעַ, כְּעֲשָרָה צְעָדִים הָיוּ בֵּינִי לְבֵינוֹ:
נְעָלָיו עִם הַעֲקֵבִים הַמֻּגְבָּהִים קְצָת,
גּוּפוֹ הַמְּכֻנָּס שֶנֶעֱלָם פִּתְאם, מַהֵר מִדַּי
לִרְחוֹב 'דּוֹר דּוֹר וְדוֹרְשָיו'.
השיר לקוח מתוך ספרה של אגי משעול "מבחר וחדשים" (הוצאת מוסד ביאליק והקיבוץ המאוחד) 2004.
לקריאת שיר נוסף של משעול שפורסם לאחרונה ב-ynet לחצו כאן