זוכת הגראמי היא משלנו
הוריה, חבריה ומוריה של הילה פליטמן מספרים על הילדה הירושלמית, שכבר בגיל 12 ניבאו לה הצלחה עולמית. השבוע זכתה הזמרת בעלת הקול הנדיר בפרס הגראמי היוקרתי
צליל נוסטלגי, אבל גם מתלהב וגאה, מופיע בקולו של הזמר הירושלמי יונתן רזאל, כשהוא נזכר בבת המחזור שלו בתיכון שליד האקדמיה למוסיקה בירושלים, הילה פליטמן, שזכתה השבוע בגראמי. "אני ומשפחתי היינו אז בתהליך של חזרה בתשובה", הוא מנסה להסביר תאולוגית את החברות ההדוקה ששררה אז ביניהם, "לא הייתי ממש דתי כפי שאני היום, כך שהיינו מבלים המון יחד. הגעתי פעמים רבות לבית משפחת פליטמן במושבה הגרמנית, וזכיתי שם ליחס חם מההורים של הילה".
"בכיתה י' או י"א", ממשיך רזאל, "למדנו שנינו אצל המורה למוסיקה בנימין אורן, שהקפיד מאוד על תיאוריה. עבדנו אז יחד בשעות אחר הצהריים על הופעה משותפת שלנו של שירי מתי כספי ויוני רכטר, ותלינו מודעה על קיום המופע בשער בית הספר. למחרת בבוקר אני רואה שמישהו כתב על המודעה שלנו: 'מוטב להתאמן מאשר לבזבז את הזמן על הופעות סרק'. על החתום היה כמובן בנימין אורן".
הופעתם בכל זאת?
"ברור. היתה גם הופעה מאוד מוצלחת, למיטב זכרוני".
איך הגבת על הזכייה שלה בגראמי?
"היה ברור לכולם שהיא תהיה משהו מיוחד יום אחד. היא תמיד בלטה מעל כולם בבית הספר, והיתה יוצאת דופן גם באישיותה וגם ביכולות הקוליות שלה".
מישהי שעוד נשמע עליה
ביום ראשון בלילה זכתה הילה פליטמן (35) בפרס החשוב ביותר בתעשיית המוסיקה הקלה האמריקאית: הגראמי. הפרס ניתן לה על דיסק קלאסי שהוציאה השנה, ובו היא מבצעת את יצירתו הבינתחומית של המלחין ג'ון קוריליאנו: "מר טמבורין מן: שבעה שירים של בוב דילן". קוריליאנו, שהלחין מחדש נכסי צאן ברזל של דילן, כמו 'בלואינג אין דה ווינד' ו'פוראבר יאנג', טוען כי מעולם לא שמע את הלחנים המקוריים של השירים ויצר למלים מוסיקה חדשה לחלוטין, שאותה שרה פליטמן.
פליטמן עצמה כלל לא הגיע לטקס שבו זכתה בפרס היוקרתי. "לא הלכתי לטקס", אמרה בראיון בתחילת השבוע, "כי מי בכלל האמין שאזכה? לא עלה בדעתי שיש בכלל סיכוי של זכייה, ומסיבת יום ההולדת של חברו של בני מהגן נראתה לי באותו יום מעניינת ומושכת הרבה יותר".
פליטמן. "מעולם לא לימדתי מישהי כה צעירה"
פליטמן, החיה כיום בלוס אנג'לס, נשואה למלחין הקלאסי (הכותב בעיקר למקהלות) ג'ון וויטאקר ואם לילד בגיל הגן. היא נולדה בירושלים ב-1973, למדה בבית חינוך, וכבר בגיל 12 התקבלה לתיכון שליד האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, שם החלה ללמוד פיתוח קול אצל המורה המוערכת פנינה שוורץ. "מעולם לא לימדתי מישהי כל כך צעירה", מודה שוורץ, "כי בגיל 12 אתה עדיין לא בשל מספיק, לא פיזית וגם לא נפשית. אבל כבר אז הילה היתה בהחלט משהו מיוחד במינו. אסתר נרקיס, מנהלת הקונסרבטוריון, אמרה לי שאני חייבת לבחון אותה, כי מדובר במישהי שיכולה להתפתח למשהו גדול במיוחד. כבר אז הילה היתה מוסיקלית בצורה יוצאת דופן".
"היא אישיות מאוד נעימה ומתחשבת", ממשיכה שוורץ. "כדי להיות זמר אתה זקוק לא רק לקול יפה, אלא להמון פרמטרים נוספים, וליכולת לארגן את כל הפרמטרים הללו. אני זוכרת שבנוסף ליכולת הקולית שלה, היא היתה גם פסנתרנית מצוינת ובעלת יכולת הבעה ומשחק".
- הכתבה המלאה מפורסמת בגליון סוף השבוע של "ידיעות ירושלים"