דולפינים ודייגים - מי מאמץ את מי?

במהלך ההיסטוריה למד האדם להיעזר בחיות בר לצורך דיג, אך נדמה כי הקשר עם הדולפינים זוכה למשמעות מיוחדת במינה. כיצד שני הצדדים נעזרים זה בזה ומדוע חשוב לשמר את הקשר הרגשי-רוחני עם היונקים החכמים גם לדורות הבאים?

כאשר גואונדא (Gowonda, גיבור תרבות של ילידים בחוף הצפוני של אוסטרליה) מת, נפל עליהם צער ויגון קודר, ובני העמק חשו ייסורים גדולים על כך שגואונדא, שחי עמם, הלך לעולמו... יום אחד, שיחקו ילדים בחוף החולי שבין הנהר לאוקיינוס רחב הידיים ואחד מהם דימה כי הוא רואה את גואונדא מהלך על הגלים.

 

הילד צעק את שמו של גואונדא בקולי קולות, ועד מהרה נזעקו למקום ילדים נוספים, וגם נשים וגברים, וכולם אכן זיהו את גיבורם שוחה בקרבת החוף. הם יכלו לראותו בבירור, ולזהותו על פי סנפירו הלבן, שהרי לגואונדא היה שיער לבן... הם יכלו לראותו מלמד את חבריו הנוכחיים (קרי: דולפינים) להניס דגים לעבר החוף כדי לסייע לחבריו הקודמים (קרי: הדייגים) כדי שאלה יוכלו ללוכדם ביתר קלות.

 

• לקריאת המאמר המלא - לחצו כאן
• לעוד מחקרים של "חיות וחברה" - לחצו כאן

 

מקור האגדה על גואונדא, המספרת כיצד נוצר הקשר המופלא הקיים כיום במקומות רבים בעולם בין דולפינים לבני אדם, אינו ידוע. התיעוד הראשון של אגדה זו הוא בסיפורו של אבוריג'יני בשם Turnbull Robinson, אך אגדה זו אינה הסיפור היחיד המתאר את הקשר המסקרן שבין דולפינים לאנשים.

 

קשר רגשי רוחני עם בני האדם (צילום: ברוך פיגנבאום) 

 

שיתוף פעולה לאורך ההיסטוריה

סיפורים דומים, מצפון אמריקה ומדרומה, מאוסטרליה ומסביבתה וממאוריטניה במערב אפריקה, מלמדים אותנו ששיתוף הפעולה בין דייגים לדולפינים, הנעזרים אלה באלה, היה שכיח יותר ממה שחשבו בעבר. כיום, מקורות מדעיים רבים מצביעים על כך שהתופעה נפוצה בכל העולם כולו.

 

 

ברוב המקרים המתועדים מעורבים בשיתוף הפעולה שני מינים של דולפינים, השייכים שניהם לסוג דולפינן (Tursiops truncatus, Tursiops aduncus), אם כי קיימים סיפורים גם על מינים נוספים של דולפינים, כמו הקטלן (Orcinus orca), שעל אף שמו האנגלי – killer whale – הוא דולפין ולא לווייתן!

 

דייגים ודולפינים. מי עוזר למי? (צילום: רויטרס)

 

שיתוף הפעולה בין אנשים לדולפינים נוצר, על פי רוב, לצורך דיג. שיטות התקשורת שהתפתחו בין דייגים לדולפינים הן מגוונות ביותר. דייגים בכל העולם השתמשו בהכאת צלצל על המים, כשהתזת המים מעוררת את תשומת לבם של הדולפינים.

 

גם הצלפה בחול שבקרקעית הים סייעה למשיכת תשומת לבם של הדולפינים בעצם הגדלת הרעש. במאוריטניה, למשל, מטרת הרעש הייתה לדמות את שיבת דגי הקיפון (בורי) למים, מאחר שכאשר הללו, הידועים במנהגם לזנק מהמים אל על כדי לנשום, שבים למים, ניתן לשמוע את הרעש שנוצר עקב כך. 

 

גם הדולפינים, מצדם, יצרו קשר עם הדייגים. למשל, הקטלן היה יוצר קשר עם ילידים שעסקו בצייד לווייתנים על ידי הכאת זנבו וסנפיריו במים או על ידי קפיצות במים, וזאת כדי לסייע לילידים לאתר את הלווייתנים. בתמורה היה הקטלן זוכה לנתחים משלו.  

 

דולפינים לעזרת דייגים – תיעוד התופעה ועדויות מהשטח

התועלת שבני האדם מפיקים משיתוף הפעולה עם הדולפינים היא ברורה למדי. פחות ברורה התועלת שהדולפינים מפיקים מקשר זה. בשנת 1973 תיאר החוקר הצרפתי בוסנל (Busnel, 1973) את התופעה לראשונה.

 

בוסנל גילה כי כאשר דייגים בני האימראגן (Imraguen) במאוריטניה יוצאים למלאכתם בים הם מכים במקלות על פני המים. לאחר זמן מה מופיעים, כאילו יש מאין, דולפינים, ודוחקים להקות דגים לעבר החוף. אז פורשים הדייגים את רשתותיהם ואוספים מהשלל, ובתמורה מותירים מעט גם לדולפינים.

 

כאשר בוסנל תיאר את התופעה לראשונה היא נחשבה כתופעה יוצאת דופן, שאין לה אח ורע בעולמנו. אולם עם הזמן התגלה שהתופעה קיימת, או שהתקיימה בעבר, במקומות רבים בעולם כולו.

 

דולפינים ודייגים בפיליפינים (רויטרס)

 

במפרץ סנטה-קטרינה בברזיל שיתוף הפעולה בין דייגים לדולפינים קיים מאז שנת 1847 לפחות. בשלהי המאה ה-20 סיפרו הדייגים המקומיים על אבותיהם שנהגו לדוג עם הדולפינים, המשתפים עמם פעולה גם כיום. להבדיל מהמתרחש במאוריטניה, שם הדייגים מסמנים לדולפינים מתי להצטרף ל"חגיגה", בברזיל הדולפינים הם המפעילים את הדייגים, והדיג מתבצע ביוזמת הדולפינים וללא שליטת האדם.

 

תקופת הדיג המועדפת היא מיולי עד אוגוסט, אך הדיג יכול להתקיים גם בעונות השנה האחרות. שיטת הדיג היא התכנסות של עד שלושה דולפינים במקומות אחדים בנהר, והדייגים מצטרפים אליהם מן החוף. הדולפינים הם שמסמנים לדייגים מתי וכיצד להתפרס על החוף עם רשתותיהם. מכיוון שהמים עכורים מאוד, הדייגים תלויים לחלוטין בדולפינים המסמנים להם היכן עליהם להניח את הרשתות, ואינם מסוגלים לזהות האם הדגים מתקדמים במים או בורחים מרודפיהם.

 

נראה כי שפת הגוף של הדולפינים היא הסמן העיקרי שעליו מסתמכים הדייגים. רק כאשר הדייגים מקבלים מהדולפינים את הסימן המתאים הם נכנסים למים בשורה חזיתית, עד בערך עומק של מטר אחד. הדולפינים המשתתפים בחינגה מתייצבים מול שורת האנשים ופעילות הדיג עצמה מתנהלת במרחק של 5 עד 7 מטרים מהרשת. היו שהציעו כי הדולפינים אימצו את הדייגים להיות להם לעזר ולא להיפך, וייתכן שהדולפינים נהנים מהמשחק ההדדי המתקיים בין שני האורגניזמים האינטליגנטיים.

 

קשר עם בני האדם גורם לעליה בתמותת הדולפינים

קשר בין דולפינים לאדם קיים במקומות שונים בעולם גם היום, למשל, סביב תכניות האכלה של דולפינים. אך מחקר עכשווי של חברות דולפינים מעלה כי הקשר המודרני שנוצר בין דולפינים לבני אדם גורם לפציעות יתר של הדולפינים ואף להגדלת התמותה של דולפינים המתקרבים לסירות.

 

הדולפינים הם אמנם מהירי תפיסה, אך מפגשיהם עם סירות גורמים מדי פעם להסתבכותם בפעולת המדחף של הסירה או ברשתותיהם של הדייגים. תכניות האכלה של דולפינים נעשו כה פופולריות בחופי האוקיינוס האטלנטי הדרומי, עד שמדענים מצאו באזורים אלה דולפינים פגועים או מצולקים יותר מן הרגיל. יתרה מזאת, נמצא כי דולפינים רבים יותר החלו להתקרב לסירות משום שלמדו או ציפו לקבל מזון ודברי מתיקה מהשייטים או מהמלחים.

 

פגר דולפין בחוף (צילום: אביעד שיינין, מחמל"י)

 

כמו כן, עקב צפיפות מוגברת של סירות קורה כי צעירים נפרדים מאימותיהם בגיל צעיר מדי, בטרם למדו לנווט כיאות, ורבים מהם נפגעים אף הם.

 

בנוסף, יונקים ימיים נודדים נוטים בשנים האחרונות להישאר בשטחי השוטטות שלהם ולהימנע מהמשך נדידה אחר המזון גם כשטרפם עזב את האזור או התמעט בגלל פעילות דיג מסיבית.

 

למשל, בקרבת איי הוואי, תנועה מסיבית של ספינות שיבשה את תנועתם הספונטנית המסורתית של מיני לווייתנים, הנודדים לאזורי רבייה מסורתיים, שבהם הם מתרבים ומגדלים את צאצאיהם.

 

יש הטוענים שגם השימוש המואץ בנשק חם מאז תחילת המאה ה-20 גרם לשינוי אורחות התנהגותם של הדולפינים, אשר בחרו להתרחק מקרבת בני האדם, ולבסוף, כך אומרים, חדלו גם לקיים את הקשר עתיק היומין עם הדייגים או סירבו לשתף עמם פעולה. למרות זאת, דווקא הידע המצטבר של ציידים-לקטים ושל דייגים במקומות רבים בעולם גרם להגברת המודעות לחשיבותן של קהילות מקומיות, המפתחות תכניות שאפתניות לשימור הטבע הסביבתי.

 

ייתכן שבאמצעות תכניות כאלה יצליחו גם לשמר את הידע עתיק היומין, שהוביל לקשר בין דייגים לדולפינים בחופים רבים בעולם ובין הקטלן לציידי לווייתנים. הכוונה הנוכחית היא לנצל את הידע של אותם דייגים או ציידי-לווייתנים מקומיים כדי להתקרב לטבע, ואף להעסיקם בשמירת אוצרות הים לטובת קהילותיהם המקומיות. כך מתכוונים לפתח את "התיירות האקולוגית" באזורם. 

 

איך משמרים את הקשר הרוחני והרגשי?

הבעיות שנוצרו בעטיו של הקשר צוברות תאוצה לאחרונה, וחוקרים המתחקים אחרי התופעה לומדים על כך, אך מבלי לקבל תשובות לגבי מה יש לעשות כדי לשמר את הקשר הרגשי והרוחני בין בני האדם לדולפינים. מצד אחד, אובדן קשר רגשי ורוחני מתקשר בוודאות להשתלטות ארצות המערב על הסביבה ועל קהילות מקומיות שנהנו ממשאבי הסביבה ללא הפרעה.

 

מצד שני, התפתחות תרבות הפנאי בעולם, ורצונה של האנושות לשמר שיטות דיג מסורתיות, להכריז על קהילות מקומיות וסביבתן הפראית כעל "אתרי מורשת עולמיים לדורות הבאים" ועוד כהנה וכהנה, עשויים לתרום לשיפור המצב. ידוע כי חברות אנוש נדחקו ממחוזותיהם המסורתיים על ידי קבוצות אנוש חזקות מהם

 

(צילום: ויז'ואל / פוטוס)

 

פירוקן האיץ את אובדן הסיפורים שעברו מפה לפה וחיזקו את הקשר הרוחני והרגשי אל חיות הבר. בעקבות זאת נפגעו חברות אנוש ברחבי העולם ללא תקנה. מצד אחד, ברור שיחסי הגומלין ההדדיים בין דולפינים ודייגים נוצרו מקדמת-דנא.

 

מצד שני, הבנה טובה יותר של יחסי הגומלין המיוחדים האלה יכולה לסייע להבנת יכולתו של האדם בעבר "לדבר עם חיות הבר", תכונה מדהימה שניחנו בה שלמה המלך, ד"ר דוליטל ואחרים, או שלומדים עליה כיום חוקרים כמו פרופ' אירן פפרברג המסוגלת לדבר עם התוכי שלה "אלכס". הבנת יחסי הגומלין יכולה לשמש גם בסיס לשיפור הטיפול והפיקוח על הדולפינים, לרבות צורכי מִמְשק התזונה והקיום שלהם בעזרת בני האדם.

 

נדב לוי, זואולוג, מרצה, חוקר וכתב מדעי. המאמר המלא "דולפינים ודייגים - מי מאמץ את מי?" התפרסם בכתב העת החדש של "חיות וחברה"