סוד גלוי הוא חברים שאת גיל ההתבגרות עברתי מזמן, ואפילו הגעתי לגיל שבו צריך להתנדב למילואים, וגם אז לא בטוח שיקבלו אתכם. למה אני מלאה אתכם בהרהורים נוגים אלה? כדי לספר לכם על סוף שבוע אחד, שגרתי למדי, שעבר על חבורתנו.
אגב, משום מה מקובל אצלנו שכל דבר בסוף נגמר באוכל. נפגשים לברך לרגל אירוע? אוכלים; לנחם, לא עלינו? אוכלים; נפגשים סתם? גם אוכלים, ולפעמים נפגשים במיוחד כדי לאכול. אלא מה, מפעם לפעם יש גם לנו נקיפות מצפון שאנחנו כבר יודעים היטב כיצד להתמודד איתן. בחו"ל למשל, אנחנו תמיד מכניסים ביקור במוזיאון או בתערוכה, ובשעת חירום אפילו ביקור באופרה, בין שפע המסעדות והבישולים.
גם בארץ אנו מנסים לאכול תמיד לפני הצגה או הופעה, שכן ד' השמן מיטיב להירדם בכל הופעה רק אחרי שהוא אוכל. אלא מה, גם אצלנו בחבורה הפרטית ישנם יוצאים מן הכלל. הזוג לייטר-משהו מנסה בכוחות נואשים להביא גם מעט תרבות פרופר למחוזותינו, מה שלעתים נתקל אוטומטית בהתנגדות.
ומעשה שהיה כך היה. ביום ג' אומרת לי הגברת: "תתכונן, ביום ו' יש הרצאה אצל הלייטר-משהו".
"עוד פעם?", אני עונה בחוסר שביעות רצון. "לא מתאים. תגידי שאני במילואים".
"הם לא יאמינו", היא עונה בהחלטיות.
ביום ד' מזכירה לי הגברת: "אתה זוכר? שלא תגיד ששוב הפתעתי אותך. ההרצאה ביום ו'".
"אני לא יכול יותר, תגידי שאני בחו"ל".
"לא יאמינו. כולם יודעים שאתה שונא לנהוג למרחקים ובלי החבר'ה חייך אינם חיים" (ידעתי שהפכתי ידידותי מדי בשנים האחרונות. כנראה התרככתי ועכשיו כולם ינצלו את זה).
ביום ה': "מתי אתה רוצה שנצא מהבית מחר? שלא תגיד לי שאתה רק נהג ולא טייס".
"לצאת לאן"? אני מיתמם.
"להרצאה!"
"יש לי מיחושים..בגב...אה, תחתון..לא נראה לי שאני יכול לצאת".
"לא יאמינו. זה מה שאמרת בפעם שעברה. בשמונה אנחנו יוצאים", פסקה.
לילה שלם התהפכתי על משכבי. שוב לשמוע הרצאה משעממת, לחייך בנימוס לאנשים שאני לא מכיר ולהיראות מתעניין. בחמש ושלושים לא התאפקתי יותר. הערתי את הגברת, שטחתי לפניה את חששותיי ולבסוף נזכרתי לשאול על מה בכלל ההרצאה הזאת? "על אוכל" היא אמרה. "אז למה לא אמרת קודם?". מיד נרדמתי עמוק כל כך, שבקושי קמתי לעבודה באותו היום.
את ההרצאה העבירה הגברת תמי סירקיס. כן, הבת של (וגם על זה יש לה מה לספר). הכותרת היתה, עשרת הדיברות למארחת, וחברים זו היתה ממש הפתעה. בהומור ובווירטואוזיות של סטנדאפיסטית מוכשרת, בקלילות, תוך כדי סיפורים מצחיקים ואפילו צעדי ריקוד, היא מלמדת אתכם איך לארח בשקט ובשלווה: מספר טיפים, מספר טריקים והרבה שטיקים. אז למה זה כל כך מצחיק? כי זה כל כך נכון ונראה לך שהיא מתחבאת בסלון או במטבח של כל אחד מאיתנו. אני באופן אישי, חברים, מוריד את הכובע.
מה גם שלהשתלט על חבורה לא הומוגנית שמגיעה ביום שישי בערב ובתוכה מספיק חוכמולוגים (לא, הכוונה לא אלי), זה בטח לא קל. אז אם אתם רוצים ערב "תרבותי" תרתי משמעי, אבל אחד כזה שגם לומדים ממנו וגם צוחקים ויוצאים עם מוסר השכל, לא לפני שהגברים יכולים להגיד לנשים כמה פעמים, "את רואה?", ולקבל חזרה מהנשים לא פחות, "אתה רואה?", אז כדאי.
הדיבורים על אוכל והצחוקים עשו את העבודה, והחבורה הפרטית שלנו קמה מורעבת, אז היינו חייבים מיד להכין ארוחת בוקר.

(צילום: שירן כרמל)
5 מלפפונים ירוקים קצוצים דק עם הקליפה (כרגיל, אני ממליץ לוותר על האמצע)
2 פלפלים אדומים, חתוכים לקוביות קטנות מאוד (קראתי שהם מכילים שפע של ויטמין סי)
2 מלפפונים חמוצים כבושים במלח, קצוצים דק
2 פלפלים אדומים קלויים וקלופים, חתוכים דק (אני הוצאתי אותם מהכלי שתמיד מוכן במקרר עם פלפלים קלויים, שמן זית ומעט מאוד שום טרי)
1 בצל סגול קצוץ דק מאוד
2 כפות שמיר קצוץ דק
1 שן שום כתושה
מעט נענע יבשה מפוררת בידיים (שווה להשתמש, שונה לגמרי מטעמה של נענע טרייה)
1 מיכל קוטג' 5%
1 בקבוק יוגורט בטעם של פעם (לא משקה)
אופן ההכנה:
כדי להכין ארוחה כזאת ללא התראה, חייבים לבחור בדירה שנמצאת במרחק הליכה מאחת הרשתות שפתוחות כל השנה, למעט אולי יום כיפור. זו שוב ההוכחה שהשקעה נבונה בנדל"ן תמיד מוכיחה את עצמה. מצד שני אפשר פשוט להערך מראש.
המרכיבים:
1 קופסת שפרוטים מעושנים עליהם סוחטים 1/2 לימון טרי
נתחי סלמון מעושן, מעוטרים בצלפים ובצל ירוק
300 גרם דג כבוש מאיכות טובה, מעורבב עם 2 גזרים מגוררים, פרוסות בצל סגול ושמן קנולה
1 גביע גבינת שמנת (אפשר גם דלת שומן) מקושטת בעירית
עגבניות שרי עם שמן זית ומלח
אופן ההכנה:
לאתר של תמי סירקיס לחצו כאן