הסלב הוא המזרחי החדש

נכון שזה כיף לצחוק על מפורסמים, אבל בסדרת האנימציה החדשה "סלבס" עושים את זה באופן מרושע, מעליב וסתמי והכל בשם המציצנות והשמחה לאיד

אם במקרה עוד לא הבנתם, אנימציה זה מה שהולך עכשיו. ימים ספורים לפני שהדמות המצוירת של ארי פולמן תצעד בטוקסידו ועניבת פרפר על השטיח האדום בלוס אנג'לס, עלתה אמש (ה') "סלבס", סדרת אנימציה סאטירית חדשה של yes. בניגוד להפקה הקולנועית של פולמן שמשלבת הזיה ותיעוד בתוך מסע פסיכולוגיסטי מאויר ובועט, "סלבס" בעיקר מבקשת לעשות לכם נעים.

ביצוע פשטני וחסר מעוף (אנימציה: The Box)

 

המתכון לכאורה ידוע: קח חבורה של אנימטורים ותן להם להתפרע סביב נושא מעורר רחש, סמן מטרות בקולמוסים מושחזים, תבל את הכל בציניות מדודה היטב והכנס לתנור. אל הקיר הווירטואלי העמידו הפעם כותבי הסדרה את הסלבריטאים הישראליים. לכאורה, כדי לגנות את תרבות הסלבס. בפועל, כדי שנמשיך לסגוד לה. אלוהי הטלוויזיה, כדרכם, מטפחים אשליות כדי שיוכלו לנפץ אותן מיד לאחר מכן ולהמציא בשביל הצופים אשליות חדשות.

 

אם לשפוט על פי הפרקים הראשונים של הסדרה, מדובר בתוצר סתמי שפונה אל המכנה המשותף הרחב ולמעשה לא אומר דבר. במסווה של סאטירה בועטת ושנונה, מטרתו לספק את בלוטות השמחה לאיד ואת יצר התאווה הקמאי של מציצנות וסגירת חשבונות. הסנוביזם יצקצק מול המסך ויחכך ידיו בהנאה ובמבט שאומר "אמרנו לכם", ההמון יצהל וירקוד על הדם. הסלב הוא המזרחי החדש, זה שמגניב לבעוט ולהתעלל בו, לבזות אותו, להשפיל עד עפר ואחר כך לפלבל בעיניים ולמלמל התנצלות.

 

קטנוני ומרושע

אל הפריים המרובע של קופסת הטלוויזיה דחסו יוצרי הסדרה סלבריטאים מכל הסוגים – שחקנים, אנשי תקשורת, אמנים ונינט אחת שאי אפשר בלתה. כולם שם, מבקשים למלט את נפשם מ"פפראצי נולד", יוזמה חדשה של קברניטי ערוץ 2. למפורסמים המאוירים שלנו נמאס מהפלאשים המנצנצים ובעצתו של מודי בראון (הגרסה המאוירת), הם מחליטים לעבור לבסיס צבאי נטוש מחוץ לגבולות העיר.

דודו טופז. לא בלי הספידו

 

יהונתן גפן אורז כמות מספקת של ג'ין, רון קופמן את התרנגולות, יאיר לפיד את האגו, דודו טופז את הספידו הקטנטן ומבליט האברים וצביקה הדר שגם בימים קשים לא שוכח את הסיגר. אחרי שהניפו שלטי מחאה שעליהם נכתב: "יהודי לא מצלם יהודי", התפנו המפורסמים שלנו לכונן עיר שבראשה עומד, איך לא, משה איבגי.

 

כולם נדרשים למצוא לעצמם "עבודה אמיתית" כי מה הם בעצם עושים חוץ מלהיות מפורסמים. מוש בן ארי מאכלס את תפקיד סגן ראש העיר, רפי גינת הוא השריף ויש גם את משה דץ שמייסד את הבר השכונתי. יונית לוי, קרן פלס, אסי דיין, מיכל ינאי, מירי בוהדנה, אקי אבני, אייל קיציס, חיים רביבו וארקדי גאידמק, עד להודעה חדשה, מחפשים את עצמם. זה יכול היה להיות מצחיק אבל זה בעיקר קטנוני ומרושע, נתפס לקטנות כמו ביצת הסלבריטאות המקומית שלנו. מה לעשות? תל אביב היא לא הוליווד.

 

לא מחרמן

עזבו אתכם מקריקטורות, מדובר בשק חבטות. מסך הטלוויזיה סובל הכל וכך גם צופיו. כל עוד הכותרת היא "סאטירה" והדמויות לא מצולמות אלא מצוירות, אפשר לעשות בהן הכל בשם המגניבות וחופש הביטוי. השאלה הנשאלת היא האם אכן כך? האם הכל מותר והרשות נתונה כשמדובר באנשים חיים ולא בדמויות בדויות?

מירי בוהדנה. משפיל 

 

"סלבס" במהותה מצטרפת לשורה ארוכה של תכניות מכתיבות מציאות שמותחות את קווי הגבול, מרדדות את השיח הפנים חברתי ומחזקות את תחושת ההפקרות הרווחת בשטחים הציבוריים שלנו. כולם מכירים את הדימוי החרמני של דודו טופז, אבל לא ברור למה צריך להראות אותו מאונן על ספר הדרכה להורים במושב האחורי של "מונית הכסף" של עידו רוזנבלום. כולם מכירים את הדימוי הפרובוקטיבי והמיניות המתפרצת של מירי בוהדנה, אבל נסתר בעיני הערך המוסף בלראות אותה מקפיצה שדיים חשופים גם כשהם מצוירים ביד אמן. זה אפילו לא מחרמן או מצחיק, זה בעיקר סתמי.

 

ברולר שמשודר בתחילת הסדרה נכתב כי הצפייה בתכנית היא בזבוז זמן ואינה מומלצת לאנשים שלוקחים אותה ברצינות, אבל "סלבס" היא בעיקר בזבוז של רעיון טוב על ביצוע פשטני וחסר מעוף.