היא היתה מערבלת את כל חושיי - ונעלמת

שביט היתה רקדנית בלט קלאסי שחיה למען קהל הזן עיניו מידי ערב בגופה הנהדר. הריקוד היה העוגן שאליו תמיד חזרה, אבל היא שמרה מקום גם לתיאטרון ולהרפתקאות. והכל מתובל בסקס בנדיבות, אולי באובססיה. פנטזיה כפולה, למבוגרים בלבד

הטלפון צלצל. "היי נערית, אני בדרך", אמרה בלחשוש סקסי, חתמה בנשיקה ומיד ניתקה. כשזיהיתי את קולה התחיל ליבי לדפוק במהירות.

 

שביט היתה מופיעה בחיי כברק, מערבלת את חושיי, ונעלמת כלעומת שבאה. לאחר ציפיה מרטיטה צלצל פעמון הדלת. פתחתי, ושתינו התנפלנו אשה על רעותה בפראות אילמת.

 

שביט היתה רקדנית בלט קלאסי שחיה למען קהל הזן עיניו מידי ערב בגופה הנהדר. הריקוד היה העוגן שאליו תמיד חזרה, אבל היא שמרה גם מעט מקום לתחומים כמו פיסול, תיאטרון, פרחים והרפתקאות. והכל מתובל בסקס בנדיבות, אולי באובססיה.

 

אהבתי את שמה, את גופה ואת נשמתה המיוחדת. ידעתי שאיני יכולה לכבול אותה ושהיא פרפרית חופשיה, שכל עולם הפרחים שייך לה.

 

היא סיפרה לי על אמזונות שריריות שקורעות אותה

שביט שכבה אפרקדן על המיטה בתחתונים בלבד (היא לא יכולה בלי תחתונים), עיניה עצומות. אהבנו לשכב, כך כשהיא מספרת לי על הרפתקותיה ואת הפנטזיות הפראיות שלה ואני מלטפת את גופה הכחוש. היא סיפרה לי על אמזונות שריריות שקורעות אותה, על נערות תמימות שמנבלות את פיהן, על חברתה הרקדנית שמאוהבת בה ועל הפרחים שהיא אוהבת.

 

"פגשתי את אלכס בטיסה לסן דייגו", התחילה לספר בקולה הנמוך והסקסי. "זו היתה טיסת לילה, והמטוס היה כמעט ריק. היא ישבה כמה שורות לפניי, וכל מה שראיתי היה רעמת שיער שחור ומתולתל ומידי פעם פנים מהוקצעות, מעין יופי מדברי קדמון. היא קמה ממקומה, כנראה לשירותים, וראשה כמעט פגע בתא המטען. היא היתה רזה וגבוהה, וחצאיתה הקצרה גילתה זוג רגליים עוצרות נשימה. בהיתי בהן כשחלפה על פניי, מותירה ריח סבון חושני, ניחוחה של נגה שנעלמה מחיי לפני שנים. המטוס היה חשוך, ואני ציפיתי לחזרתה ולגל הריח שמלווה אותה. היא נגעה בי בטעות בדרכה חזרה, התנצלה בקלילות והמשיכה. שמתי לב שחצאיתה נתפסה מאחור, כנראה בשירותים, חושפת את כל רגליה מאחור ואף פלח ישבן אחד. אפילו בחושך המראה היה נפלא. היא היססה כשהגיעה למושבה, הסתובבה וחזרה על עקבותיה לירכתי המטוס, ושוב עברה באיטיות ליד מושבי כשחצאיתה עדיין מופשלת".

 

עיניה של שביט היו עצומות והיא ליטפה את עצמה והתרגשה בדברה על אלכס. היא תיארה אותה לפרטי פרטים עד שגם אני התחלתי להתרגש. ושביט המשיכה:

 

”כשעברה שוב לידי תפסתי אומץ ונגעתי קלות בזרועה. היא עצרה והסתכלה בי בעיניים שחורות ושואלות, וריח הזכרונות שוב היכה בי. אמרתי לה שהחצאית שלה נתפסה מאחור. היא סובבה את ראשה ובמבוכה, החליקה ותיקנה את חצאיתה. היא הודתה לי במין מבוכה ילדותית והמשיכה לכסאה. פניה היו פראיות ושזופות ושפתיה כאילו משורבבות לנשיקה. ישבתי כמה דקות חלושה, מתלבטת ונסערת. לבסוף אזרתי אומץ וניגשתי אליה, שואלת אותה אם המקום לידה פנוי. היא פינתה את מעילה ואמרה ששמרה אותו בשבילה.

 

נדחקתי בין המושב הקדמי ובין ברכיה והתישבתי לידה. חצאיתה היתה כה קצרה שחשבתי שראיתי תחתונים, אבל לא הייתי בטוחה. אמרתי לה שאני לא יכולה להירדם בטיסות, והיא אמרה שגם היא. ציינה שהיין ששתתה ירד לתחתוניה במקום לעלות לה לראש.

 

שתקתי והצצתי בגניבה על רגליה, שהיו גלויות וחשופות לכל אורכן; היא אפילו לא ניסתה לכסות אותן. 'את יכולה לגעת בהן', אמרה בחיוך. נגעתי בהיסוס ברגליה ואמרתי לה שהן נהדרות, בדיוק כמו שאני אוהבת. היא אמרה שאני מוזמנת לגעת עוד..."

 

שביט בלעה את רוקה, ואני הרגשתי כאילו אני שם, איתה על המטוס. החזה של שביט היה קטן ונערי וכל גופה היה קשיח, במיוחד שוקיה וירכיה. הרכות היחידה היתה בקולה ובתנועותיה - היא זזה במין קלילות שועלית. היא המשיכה לספר:

 

שאלתי אותה מה שמה, והיא ענתה ששם הבמה שלה הוא אלכס. היא הסתכלה לתוך עיניי ואמרה שהיא אוהבת לחשוף את עצמה בפני אנשים זרים. זאת מין אובססיה שלה. היא סיפרה שהיא מופיעה בתחרויות פיתוח גוף, בתצוגות של גוף נשי שרירי ומושלם. הדגישה שהיא מתחרה במשקל קל, מפני שלדעתה נשים עם מסות של שרירים מאבדות מנשיותן.

 

אלכס אמרה שלא אכפת לה לחשוף גם את נשמתה, באותה הנאה שהיא חושפת את גופה, מפני שממילא לאחר הטיסה הן לא ישובו להתראות לעולם. היא סיפרה שהיתה ילדה רזה וחסרת ביטחון, שפחדה לדבר עם אנשים. הרופאים והפסיכולוגים המליצו לה ללכת למכון כושר. גופה הגיב במהירות, ובזמן קצר יחסית הפכה לכוכבת בעולם השרירים הנשי.

 

שאלתי את אלכס אם הביטחון העצמי שלה השתפר עקב כך, והיא אמרה שכולם החמיאו לה והיא לא שבעה מלהביט על עצמה במראה, נעשתה מכורה למחמאות. היא התחילה ללבוש בגדים חושפניים, אבל באיזשהו מקום עדיין הרגישה דחויה ומכוערת. היא התאמנה קשה יותר, לקחה סטרואידים, נתנה את גופה לכל דיכפין, הגיעה לשפל המדרגה - אשה יפהפיה עם גוף אלוהי, שתוכה ריק ובטחונה בעפר.

 

התעניינתי איך היא יצאה מזה, והיא השיבה שהתאהבה באשה, שלימדה אותה להרגיש, לימדה אותה להאמין. הן היו יחד שנתיים, ואז המאהבת שלה עזבה אותה, מה שגרם לה להרגיש שוב מכוערת וחסרת ביטחון. 'אני שונאת לטוס... ואני רוצה לחבק אותך', אמרה לי אלכס. חיבקתי אותה חזק ונשקתי את דמעותיה. סיפרתי לה על עצמי, שאני מכורה לבמה ויש לי פרפרים בבטן כשאני רוקדת ומרגישה קהל מהופנט. אמרתי לה שיש לי ריגושים כשאני מציגה את גופי בפומבי.

 

אלכס כיסתה אותה בשמיכה שלה. 'אני רוצה להרגיש אותך', אמרה לי. 'ואני רוצה להרגיש אותך', אמרתי לה. 'וואו, איזה עור מדהים יש לך, איזה שרירים...'  

 

שביט ליטפה את עצמה מבעד לבד הדקיק של תחתוניה ואני סגדתי לשאר איברי גופה. עורה היה חלק וחם, ומידי פעם היא נרעדה כשנגעתי בצורה הנכונה ובמקום הנכון. היא לא פקחה את עיניה אלא המשיכה בתיאורים שמזמזו את קרביי עד שהשתתקה, נרעדה והפסיקה להתפתל. בלעתי את גופה הנהדר בכל חושיי. היא המשיכה:

 

"ביציאה מהמטוס צעדתי אחריה. כעת נוסף לריח נגה טעם חדש וחריף של אלכס. הסתכלתי בגופה המתרחק שלפני רגע היה שלי וכעת שייך לכל העולם".

 

שביט פקחה את עיניה וחייכה אלי. נשקתי לה, והיא אמרה - "עכשיו תורך, נערית".

 

האימייל של נערית