עוֹרֵב שָׁחֹר עַל עָנָף שֶׁל עֵץ.
שֶׁמֶשׁ חורפית נִשְׁבֶּרֶת
עַל פָּנִים נקיות. קרה מְכַסָּה אֶת הַדֶּשֶׁא.
הָעִבְרִית נדמת לִהְיוֹת שְׁחוּקָה מִכְּדֵי לְתָאֵר.
ומה? כַּסוּ אוֹתָהּ בְּתַחְבֹּשׁוֹת שֶׁל "מִלְחָמָה"
סִתמו אֶת עורקיי אנושיותה.הָטביעו אוֹתָהּ
ב"שלום" ו"כיבוש" ו"שחרור" ו"גאולה"
גָבסו אוֹתָהּ בעיסה שֶׁל אֶרֶץ (יִשְׂרָאֵל) שְׁלֵמָה
אוֹ מְפֹרֶקֶת וְשֶׁל דָּת וְשֶׁל הַפְרָדַת דת. תִפרו אוֹתָהּ
בְּחוֹמוֹת. פִצעו אוֹתָהּ בִּגְבוּלוֹת פרוצים. הָשתילו לָהּ אֲדָמוֹת
ו"הוראות פְּתִיחָה בְּאֵשׁ" ו"נוהל מַעֲצָר חָשׁוּד". כְּפו עַל
ההשתלות לְהִקָּלֵט בַּגּוּף הַמִּתְחַנֵּן לרפואה. היו חֲכָמִים, יודעי כָּל.
הָסירו מִמֶּנָּה כִּלְיה שֶׁל "אמת"(והבטיחו כְּלָיה). כירתו זְרוֹעוֹת שֶׁל "מַחְשָׁבָה".
קָצְצוּ רַגְלַיִם שֶׁל "העמקה". חִנְקו אוֹתָהּ בְּעָשָׁן הכוח. באבק ה"נאורות".
הזריקו לָהּ מָנוֹת דָּם שֶׁל אַנְגְּלִית וספרדית. בוזו לַקַּנַּאִים לָהּ.
אַחַר כָּךְ (כַּמּוּבָן) תַּעֲלוּ לָהּ מַס שֶׁל שְׂפָתַיִם.
תֹּאמְרוּ כַּמָּה נוֹרָא וְכַמָּה חָשׁוּב וְתְדַבְּרוּ
עַל מָה שֶׁאָבַד וּמָה שֶׁנִּשְׁאָר וְעַל מָה שֶׁרָאוּי לְשַׁמֵּר,
וּכְבָר נִדְמֶה שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְתָאֵר עוֹרֵב שָׁחֹר מְנַתֵּר
מֵעָנָף לענף. אישה בִּמְעִיל צֶמֶר אָדֹם עַל אוֹפַנַּיִם.
שֶׁקֶט שֶׁל עֶרֶב שָׁנָה חֲדָשָׁה.
יאיר אסולין, משורר. למעלה מ-60 משיריו התפרסמו בעיתונות היומית ("הארץ", "ידיעות אחרונות", "מקור ראשון")
ובכתבי עת ("מטעם", "עמדה", "מאזניים", "עיתון 77" ועוד). פרוזה שלו התפרסמה ב"ידיעות אחרונות".מתגורר במינכן, גרמניה.