דייגים: "המקצוע מסוכן, אבל חייבים להתפרנס"

דו"ח של האו"ם קבע כי דיג הוא משלח היד המסוכן ביותר בעולם. דייגים ישראלים מודעים לאפשרות שייפגעו, אך אומרים: "צריך לעבוד, ולא לצאת בימי סערה"

דייג אוהב דגים? אוהב. דייג אוהב להסתכן? לא בטוח, אבל זה בא עם התפקיד. דייגים בישראל, המודעים היטב לסיכונים שבמקצוע, שהוכרז על-ידי האו"ם כמשלח היד המסוכן ביותר, אמרו אמש (יום ב') ל-ynet כי למרות החששות - "מוכרחים להתפרנס".

 

דו"ח סוכנות המזון והחקלאות של האו"ם קבע כי שיעור הנהרגים בדיג הוא הגבוה מכל המקצועות, כש-24 אלף בני אדם מתוך כ-15 מיליון העובדים בתחום נספים מדי שנה. נתון זה גבוה מנתוני הנהרגים במקצועות אחרים, הנתפסים כמסוכנים יותר, כמו חציבה, חטיבת עצים וכריית פחם.

 

שמעון פדידה, דייג בן 49 מחיפה, עוסק במקצוע כבר יותר מ-25 שנה. "אני דג באזור עתלית, קיסריה, נווה ים ונהריה ומתפרנס מזה בקושי", הוא אומר. "הפרנסה חלשה מאוד וקשה. לפני כשנתיים אחי נפטר מסרטן בעצמות, כנראה כתוצאה מעבודה בקישון, אבל אני ממשיך לדוג למרות הכל. משתדל לא לדוג כל כך בעומק.

 

"אין לי ברירה אחרת, אין עבודות בחוץ. זה מקצוע מסוכן, אבל חייבים לעבוד - אפילו שזה לפעמים לא מספיק. במקביל, אני עובד גם כרתך. אני עצמי לא זוכר שאי-פעם הייתי בסכנה ממשית, כי אני מטפל בסירה כמו שצריך ולעולם לא אצא בסערה. אני מקצוען".

 

פדידה יודע מה הוא אומר. מדו"ח האו"ם עלה כי 80% אחוז מהאבידות נגרמות כתוצאה מטעויות אנוש - היעדר כשירות מקצועית ראויה, ורשלנות. סיבות נוספות הן תחרותיות בענף, ומצבן הרעוע של כלי הדיג.

 

עפר ששון, יבואן ציוד דיג לחובבנים בישראל, לא חושש מהתחביב שאימץ לעצמו כבר מגיל 10: "אם אתה נזהר ולא יוצא בימים סוערים, תוכל לתפוס דגים טובים לשם התענוג. הדייג החובבן נטול סיכון כמעט לחלוטין. אפשר לומר שהוא מסתכן בערך כמו רוכב על אופניים או אדם שחוצה את הכביש - מי שלא נזהר יכול ליפול. אני תמיד נהנה ומעולם לא חשתי סכנה.

 

"לעומת זאת, אנשים שיוצאים לים בכל יום, בכל מזג אוויר, ומטילים רשתות לעומק, זה אחרת. כשרוצים להתפרנס, ובימים לחוצים עושים את זה גם בסערה - הסיכון גובר", הוסיף - ויצא שוב לים.