מיצג ישר מהבטן

שנה לאחר שסרטן המעי הגס התגלה בגופה, ענת פלוקסמן חונכת תערוכה העוסקת במחלה. היצירות מעשה ידיה מציגות איך מרגישים כשנמצאים 'שָם' - ואת ההתמודדות עם המחלה הקשה. "מי שלא היה במקום הזה לא יכול להבין", היא אומרת

מיטל יסעור בית-אור פורסם: 04.03.09, 06:23

בשבועות הראשונים של הטיפול הכימותרפי, בזמן שחולי סרטן עסוקים בדרך כלל בהתמודדות עם תופעות הלוואי והעייפות, ענת פלוקסמן (49), חולה בסרטן המעי הגס, החלה לגלגל בראשה רעיון לתערוכה העוסקת במחלה.

 

היום, פחות משנה אחרי גילוי הסרטן, היא חונכת את התערוכה שלה הנקראת "שָם", ובה תשע עבודות המציגות באופן מוחשי את ההתמודדות עם המחלה והטיפולים. "שם התערוכה מבטא את המקום שאתה מגלה כשאתה חולה בסרטן", היא מסבירה. "זה מקום שמי שלא היה בו לא יכול להבין. אתה לא באמת יכול להסביר מה אתה מרגיש. אתה לבד".

 

מטרת התערוכה היא לנסות להעביר את התחושות גם למי שלא היה "שם" ולא התמודד עם הסרטן. כך למשל, אחת היצירות הנקראת "זה שעולה וזה שיורד", חושפת את הצופה למאות- אלפי כדורי קלקר קטנים המתעופפים בתוך שלוש מבחנות ענקיות. הפעלת המפוחים על-ידי הצופים מעיפה את הכדורים. העבודה מסמלת את המאמץ הרב המושקע בזמן הטיפולים כדי שערכי הכדוריות הלבנות לא יירדו.

 

יצירה אחרת הנקראת "ישר בבטן" מציגה עמוד מתוך לוח שנה, זה של אפריל 2008, החודש בו התגלה הגידול בגופה של פלוקסמן והוצא בניתוח. לאורך הלוח 'עוברת' צלקת וסביבה סיכות תפרים. בתערוכה יוצג גם סרט וידאו קצר המתאר את מהלך המחלה והטיפולים.  

"אין לך שום דבר מסוכן". מתוך התערוכה

 

 

"הסברתי לילדיי שהולכים למלחמה ומנצחים"

פלוקסמן, נשואה ואם לשלושה ילדים בוגרים, עוסקת במשחק ובימוי בתיאטרון. לפני מעט יותר משנה היא החלה לעבוד על הצגת יחיד אוטוביוגרפית. היא הספיקה להעלות רק שש הצגות כשהתגלה בגופה הגידול הממאיר.

 

"הכל התחיל במהלך החזרות להצגה, בדצמבר 2007, אז החלו להטריד אותי כאבי בטן שלא הכרתי", מספרת פלוקסמן. "מיד פניתי לרופא המשפחה אך לצערי הרב, במשך שבועות רבים נאלצתי להתמודד עם עקשנותו. הוא הסביר שכנראה מדובר בכאבים חולפים ואמר: 'אין לך שום דבר מסוכן'. למרות דבריו, חשתי מצוקה גדולה ולא ויתרתי. הגעתי מדי שבוע עם אותה תלונה וביקשתי שיחשוב מה עוד אפשר לבדוק כי הכאבים מטרידים. בסופו של דבר הצלחתי להוציא ממנו הפנייה לגאסרואנטרולוג שהורה מיד על ביצוע בדיקת קולונוסקופיה. ומכאן ההמשך כבר היה ברור".

 

ההתמודדות עם קבלת הבשורה לא היתה קלה. "לא האמנתי שזה קורה לי", מודה פלוקסמן. "כיוונתי את עצמי לקראת ההצגה במשך שנים רבות, ומכאן נבע הקושי שלי לעכל את העובדה שדווקא כשהגשמתי את החלום הגדול שלי - חליתי. אבל מהרגע שנתגלה הגידול גייסתי את מירב כוחותיי הנפשיים כדי להתמודד עם המכה שניחתה עלי. הסברתי לילדיי שהולכים למלחמה ומנצחים".

 

 

"הגידול הוא שלי,  גידלתי אותו בעצמי"

במלחמתה במחלה השתמשה פלוקסמן  גם בהומור. "שיתפתי את הסביבה בכל הפרטים, לא הסתגרתי, לא התביישתי. אמרתי לעצמי ולסובבים אותי בחיוך קל שאין לי במה להתבייש. אמרתי ש'הגידול הוא שלי. לא גנבתי אותו מאף אחד, גידלתי אותו בעצמי'. ידעתי שאם אצליח להסתכל על הדברים בהומור כפי שאני נוהגת כל חיי - יהיה לי הרבה יותר קל להתמודד ולסביבה יהיה יותר קל לעזור לי. ניסיתי לא
להיגרר למחשבות שליליות, למרות שחשבתי אותן. השתמשתי בחוש ההומור, לפעמים בציניות, כדי להתמודד ולראות את הדברים מזווית אחרת. כמובן שהיו רגעים בהם גם ההומור שלי נכנע לדמעות הפחד, העצב ואי הוודאות".

 

ההסתכלות מזווית אחרת היא שהולידה את הרעיון ליצור. "היה לי ברור שאני רוצה להגיד את הדברים לאנשים אחרים כדי שיוכלו להתחבר לתחושות, לשאוב כוחות ואנרגיות טובות ולהתחזק", פלוקסמן מעידה. "היה לי ברור יותר מכל שאני רוצה לשתף אנשים בכוחו של ההומור בהתמודדות עם משברים ומצבים קשים".

 

התערוכה, המוצגת במסגרת פרויקט "רוש מושיטה יד לחולה", תתארח היום (ד') ביום עיון של "האגודה למלחמה בסרטן" לחולי סרטן המעי הגס. "אלה אנשים שעוברים את מה שאני עברתי", מסכמת פלוקסמן. "אני מקווה שיוכלו להזדהות עם התחושות והחוויות דרך הצילומים, האביזרים וסרט הווידאו שאציג".