זה נשמע רחוק, אבל במושגים אסטרונומיים מדובר ב"כמעט פגיעה". המרחק המדובר הוא רק חמישית מהמרחק בין כדור הארץ לירח וכפול מהמרחק בין כדור הארץ לחגורת הלוויינים,שבה מרחפים הכלים המעבירים שידורי טלוויזיה, שיחות טלפון ומידע מודיעיני רגיש בין מדינות העולם.
הפעם האחרונה שאסטרואיד בגודל משמעותי חלף סמוך לכוכבנו הייתה ב-2004. האסטרואיד שחלף אז, שתויג כ- 2004FU162, היה אמנם קטן יותר (כ-6 מטרים), אך הוא עבר במרחק של כ-6,500 קילומטרים מכדור הארץ.
אם האסטרואיד שחלף לידינו אתמול היה נכנס למסלולו של כדור הארץ, לבטח היה גורם לנזק רב. רוב האסטרואידים מרוכזים אמנם בחגורת האסטרואידים הממוקמת בין כוכבי הלכת מאדים וצדק, אך כחמישה אחוזים מהם נמצאים מחוץ לחגורה ומסלוליהם חוצים את המסלולים של כוכבי הלכת האחרים במערכת השמש.
חציית המסלולים הזו מסתיימת לא פעם בהתנגשות חזיתית וכאשר האסטרואיד גדול במיוחד זה יכול להיגמר באסון. כיום מקובל על מדענים כי התנגשות של אסטרואיד ענק בכדור הארץ לפני כ-65 מיליון שנה, גרמה להיכחדות הדינוזאורים. לבני האדם יש עד כה מזל גדול יותר עם אסטרואידים. שתי התנגשויות גדולות במיוחד שאירעו במאה ה-20 הסתיימו במינימום נפגעים, מפני שהאסטרואידים פגעו באדמת סיביר דלילת האוכלוסין.
בהתנגשות הראשונה, שהתרחשה ב-1908 על גדות הנהר פודקמניה-טונגוסקה, שוטחו עשרות דונמים של יער ונהרגו אלפי חיות בר. התנגשות נוספת הייתה ב-1947, אז נחתו על אדמת סיביר רסיסים במשקל של יותר מ-40 טון. בשני המקרים ברור שאם היו נוחתים רסיסי האסטרואיד באזור עירוני המיושב בצפיפות, היו גורמים למותם של עשרות אלפים. גם האסטרואיד שחלף לידנו אתמול, היה גדול מספיק כדי לגרום לאסון כבד. אך כמו ב-2004, ב-1908 וב-1947, גם הפעם שיחק לנו המזל.