לאורך חופיה של העיירה דונסול, שרבים מתושביה מתפרנסים מדיג ותיירות, ישנו אחד הריכוזים הגדולים בעולם של כרישי לוויתן. הם נודדים לאיזור זה ומבלים בו מספר חודשים, ככל הנראה כדי להתרבות, לגדל את הצאצאים החדשים וליהנות משפע המזון בים.

כריש הלוויתן והחבל שנקשר לזנבו (צילום: WWF-Philippines)

כריש לוויתן שנלכד למטרות מאכל בפיליפינים (צילום: WWF - Canon)
לפני מספר שנים פורסמה בפיליפינים תקנה האוסרת על ציד כרישי לוויתן, ולדברי אקה הציד כמעט פסק לחלוטין. "רבים החלו להיות מודעים לקיומם של היצורים המקסימים הללו ולגודלם העצום, כך שקשה להסתיר מהציבור ציד או שחיטה של החיות הללו באופן לא חוקי", הסביר אקה. "ועם זאת, עדיין חסר לנו מידע רב על קיומם של פרטים כה צעירים וקטנים, שיכולים בקלות להילכד ברשת".

למרות כל המחקרים הקיימים כיום בעולם, כרישי הלוויתן נותרו יצורים מסתוריים וחמקמקים, ולמדע עדיין לא ידוע במדוייק היכן הם מתרבים או ממליטים צאצאים חדשים, והיכן מצויים נתיבי הנדידה העיקריים שלהם.
במטרה לתעד ולמפות את כרישי הלוויתן ברחבי העולם הקים בשנת 2003 ארגון הסביבה "ECOCEAN" פרויקט ייחודי במינו, בסיוע קרן הטבע העולמית. הפרויקט מתעד את האוכלוסיה באמצעות צילום הלוויתן ותיוגו. למעשה, מדובר בספריית תמונות ציבורית של כרישי לוויתן שצילמו תיירים, חובבי צלילה, צלמי טבע, פעילי שימור בעלי חיים ואנשי מקצוע ברחבי העולם.
לכל כריש לוויתן יש דפוס ייחודי של קווים ונקודות על העור, הממוקמים סביב הסנפיר ומאחורי הזים החמישי, ומהווים למעשה טביעת אצבע. בעזרת אלגוריתם בו השתמשו לראשונה מדעני טלסקופ החלל "האבל" כדי למפות את כוכבים בשמי הלילה, הצליחו אנשי הארגון ליצור תוכנה הממפה את הנקודות על עור הכריש ומשווה בין שאר התמונות במאגר. כך למעשה ניתן להשוות בין הכרישים ולגלות האם ישנם כרישי לוויתן שחוזרים למקום מסויים על בסיס קבוע, או במרווחים של שנים.
מאז שהוקם הפרויקט זוהו בוודאות 1,592 כרישי לוויתן ותועדו כמעט 7,000 מפגשים מצולמים של אלפי אנשים מרחבי העולם עם הכרישים בים. בראד נורמן, ביולוג ימי מאוסטרליה ואחד ממקימי המיזם, צירף תחנות שאוספות ותורמות מידע ברחבי העולם, ביניהן גם בפיליפינים.

כריש הלוויתן הזעיר לפני ההשבה לטבע (צילום: WWF-Philippines)
ובחזרה לכריש הלוויתן הזעיר: צוות המחלצים מיהר לשחרר את הדג הקטן מהחבל שנקשר סביב זנבו. הם בדקו שאינו סובל מפצעים או צלקות ומדדו אותו. לאחר מכן, הוא הועבר במהירות למיכל פלסטיק עם מים כדי לאפשר לו לשחות בחופשיות לפני שהוא הועבר בחזרה לים הפתוח. מינו של הדג, אגב, לא ידוע.
אקה מעריך כי מדובר בפרט צעיר וככל הנראה הוא כריש הלוויתן הקטן ביותר שנלכד עד כה, תועד ושוחרר בחזרה למים העמוקים. באתר המעקב אחר כרישי הלוויתן הוא כבר זכה לשם P-219. לדבריו, למרות הסכנות הרבות הצפויות לכריש הלוויתן בים - טורפים, זיהום ימי ודייגים - הוא מאמין שחייבים לתת לו סיכוי לשרוד בכוחות עצמו, כמו כל כרישי הלוויתן הצעירים שמגיעים לבגרות עם השנים. "תמיד עדיף להשיבו לטבע, מאשר לתת לו למות בידיהם של בני האדם, שעשויים להחזיק אותו ללא התחשבות ברווחת בעל החיים", הוא אומר.