תוצאות מחקר אמריקאי חדש, שנערך בו זמנית ב11- מדינות בארה"ב ובדק את דרכי המניעה של אירועים מוחיים חוזרים בחולים שלקו בשבץ מוחי, הדהימו את החוקרים. התברר שרק חלק מהחולים הפחיתו את גורמי הסיכון, וכשליש מהם בלבד עברו תוכנית שיקום מסודרת.
בראש המחקר, שממצאיו התפרסמו לאחרונה בכתב העת ,"STROKE" עמד ד"ר ג'וזף רוס, מבית הספר לרפואה של המרכז הרפואי מאונט סיני בניו-יורק, ולדבריו: "עלינו לעשות הרבה יותר בתחום המניעה ולספק לחולים נגישות רבה יותר לטיפולים אלה".
המחקר כלל 11,862 משתתפים שעברו אירוע מוחי, גברים ונשים, והחוקרים ביקשו לבדוק באילו דרכי מניעה נוקטים החולים. מתוצאות המחקר עלו הנתונים
הבאים: 31% מהחולים השתתפו בתוכנית שיקום מסודרת, 57% מבצעים פעילות גופנית באופן קבוע, 77% נוטלים אספירין, 66% פנו לעזרה לשם גמילה מעישון, 62% מקרב החולים הסובלים מיתר לחץ דם מקפידים על משטר דיאטה ו91%- מהם נוטלים תרופות מאזנות. 89% מהחולים הסובלים מערכי סוכר גבוהים בדמם דיווחו על בדיקה שנתית לאיזון הסוכר, 52% קיבלו חיסון נגד שפעת ו53%- חוסנו נגד דלקת ריאות.
ומה קורה בישראל בנושא הזה? גם אצלנו, מתברר, חסרה תוכנית מניעה ייעודית. "לצערי, לא הצלחנו עדיין לבנות מערכת מסודרת וממוסדת למניעה מיטבית של אירוע מוחי שניוני," אומר פרופ' דוד טנה, מנהל מרכז שבץ מוח במרכז הרפואי שיבא ומזכיר איגוד הנוירולוגים בישראל. "מערכת כזו הייתה יכולה למנוע כ1,000- אירועים מוחיים חדשים מדי שנה בישראל."
בארץ מאובחנים כל שנה בין 13 ל15- אלף חולים חדשים הלוקים באירוע מוחי. "ההערכה היא שיש בישראל קרוב ל130- אלף חולים שלקו באירוע מוחי, הנחשב לקטלן השני אחרי מחלות לב בעולם המערבי," מוסיף פרופ' נתן
בורנשטיין, מנהל יחידת שבץ מוח במרכז הרפואי איכילוב ויו"ר איגוד הנוירולוגים בישראל. "שיעור התמותה מהמחלה אחרי האירוע הראשון, עוד במהלך האשפוז, עומד על ,10%-7% ואילו 20%-15% אחוז ימותו במהלך השנה הראשונה מיום האירוע. שיעור התמותה במהלך שלוש השנים הראשונות אחרי האירוע הראשון עומד על ."35%
באירוע מוחי נוצרת חסימה או פריצה של כלי דם, דבר שמביא להרס רקמת המוח. הרקמה, שלא קיבלה אספקה זמנית של דם וחמצן, מתנוונת ונפגעת לצמיתות. אירוע מוחי חריף שכיח יותר בקרב נשים, אפילו יותר מהתקפי לב, ושיעור הנפטרות ממנו גבוה יותר. הוא יכול להתרחש בכל גיל, אפילו במהלך הינקות ובילדות, אם כי אלה מקרים נדירים.
גורמי הסיכון לאירוע מוחי הם מגוונים: "מעל 75% מהלוקים באירוע מוחי סובלים מיתר לחץ דם, אבל רק כשליש מהם מאוזנים," אומר פרופ' בורנשטיין. "גם סוכרת, כולסטרול גבוה, יתר שומנים בדם, עישון, השמנת יתר, היעדר פעילות גופנית והפרעות בקצב הלב נחשבים גורמי סיכון להתרחשות אירוע מוחי".
מסקר שעורך איגוד הנוירולוגים אחת לשלוש שנים עולה כי שליש מכלל האירועים המוחיים הם אירועים חוזרים. "ההגעה המוקדמת לחדר מיון במקרה כזה היא קריטית, כיוון שביומיים הראשונים הסיכון להישנות האירוע גבוה יותר," קובע פרופ' בורנשטיין.
ככל שמספר האירועים המוחיים גדול יותר, הפגיעה תתרחב ותגרום לנכות קשה לטווח ארוך, שמתבטאת בעיקר באיכות חיים ירודה של החולה. "גם אם החולים שורדים את ההתקפים הם יוצאים מהם עם פגיעה תפקודית קשה, ובחלק לא
מבוטל מהמקרים המחלה אינה מאפשרת להם לשוב ולהשתלב בחיים," אומר פרופ' טנה. "לכן יש לעשות הרבה יותר כדי לאזן את גורמי הסיכון ולספק לחולים מערכת שיקום מניעתית ממוסדת".
הנוירולוגים מקווים להקים בישראל תוכנית שיקום ארוכת טווח, כמו זו שקיימת לחולי לב. אצל חולים אלה שהשתתפו בתוכנית השיקום, הכלולה בסל הבריאות, ירד שיעור התמותה ל,4%- בעוד שאצל מי שלא השתתפו בתוכנית הוא עמד על .33%
בארץ, כאמור, אין כיום מערכת ממוסדת שעוקבת אחר מצבו של החולה לאחר ששוחרר מבית החולים ועוסקת במניעה של אירועים שניוניים. כך למשל קיים מחסור במרפאות שבהן נעשית ביקורת ספציפית לחולים, כמו דופלר צווארי, ואין כלל מרפאות מעקב ייעודיות. "חולים שעברו אירוע מוחי קשה וסובלים מנכות מופנים לשיקום באשפוז או בקהילה, אבל חלק מהחולים שיצאו מהאירוע ללא נכות אינם עוברים שיקום כלל וחוזרים לבתיהם ללא כל תוכנית לאורח חיים בריא, לשינוי מנהגים ולהשגחה," אומר פרופ' טנה.
רק לאחרונה, בעקבות התכתבות ארוכת שנים שיזם פרופ' בורנשטיין, הבין משרד הבריאות את החשיבות שבהקמת יחידות שבץ מוח נוספות בפריסה ארצית, ובשנים הקרובות יוקמו, ככל הנראה, יחידות נוספות בישראל.