מאז ראשית ימי האינטרנט, במעבדות הסוכנות הפדרלית האמריקאית ARPA, שלט מודל השרת-לקוח. תפישה זו מייצגת את האינטרנט שכולנו מכירים: הגולש פונה לאתר אינטרנט, תפריט, גופר או FTP, ושואב משרת האינטרנט את המידע לו הוא זקוק.
לא בטוח כלל שסוג תקשורת זו, שלא השתנה במהותו מאז 1969, עדיין רלוונטי. בשנים האחרונות פרץ זרם חדש, חלופי, למודל השרת-לקוח, שעוצב על פי רצון הגולשים. בבסיס זרם זה, שהשפעתו על האינטרנט מובחנת יותר ויותר, ניצב מודל הלקוח-לקוח או ה-P2P (ר"ת של peer-to-peer, והגיוני גם כ-person-to-person).
המושג P2P מתייחס לרשת תקשורת ארעית, אליה מחוברים מחשבים מכל רחבי האינטרנט באמצעות תוכנת P2P (למשל, נאפסטר או ICQ). מחשב המחובר לרשת זו יכול להתחבר ישירות למחשבים אחרים בה ולחלוק עמם בקבצים, משאבי מיחשוב ומידע.
כדי להתחבר לרשת P2P, יש להוריד תוכנת P2P ולהפעילה. תוכנות P2P כמו ICQ או Netmeeting הן בעלות ארכיטקטורה ריכוזית, כלומר, מנוהלות על ידי שרת. אחרות, כמו נוטלה (Gnutella) הן בעלות ארכיטקטורה ביזורית. משמע, התקשורת מתבצעת ישירות בין מחשבי המשתמשים, ללא תיווך שרתים.
באופן מעט אירוני, דווקא תעשיית המוזיקה, שגישתה כלפי האינטרנט שמרנית, עשויה להיות התעשיה המובילה באימוץ מודל ה-P2P. זאת, בעקבות ההסכם שנחתם בין תאגיד המדיה והבידור ברטלסמן לשירות החלפת קבצי המוזיקה ברשת, נאפסטר.
ASP מול P2P
נאפסטר חתמה עסקה עם ברטלסמן. תוכנות שיתוף הקבצים סקאור (scour) ו-iMesh מדדות אל מחוץ לזירה. פרינט (Freenet) עדיין אינה ראויה לשימוש המשתמש הממוצע, ונוטלה (Gnutella) ממולכדת בכשל מרכזי: ככל שיותר משתמשים בה, מואטת פעילותה. האם אנחנו ניצבים רגע לפני נשיקת המוות של שיתוף הקבצים ברשת, או כמה רגעים לפני תחילת עידן חדש?
המחקר האחרון של קבוצת גרטנר, צופה כי עד 2002 יותר מ-50 אחוז מהגולשים בכל העולם ישתמשו בשתי תוכנות P2P, ולכן טוען כי תוכנות ה-P2P הן על המפה ויישארו על המפה.
שני מודלים עתידיים מסתמנים באופק האינטרנט. הם נבדלים באידיאולוגיה ובפרקטיקה, אך כבר כיום מתחרים ביניהם על גולשי העתיד. אלה הם ה-p2P וה-ASP. ב-ASP, הכוונה אינה לשפת התכנות של מיקרוסופט, אלא בספקי שירותי יישומים (application service provider). ספקים אלו הם חברות המספקות שירותי יישומים בתשלום לחברות אחרות ולגולשים (למשל, תוכנת Office על שרת מרוחק, כולל התוכנה עצמה וכולל המידע והנתונים). לשם כך, חברות אלו נעזרות בחוות שרתים ומסדי נתונים רבי עוצמה.
מודל ASP, שעוצב על פי חזונם של תאגידים, מחשיב מאוד את משקלם של מסדי נתונים מבוססי שרתים באינטרנט העתידי. גישה זו, המעניקה כוח חסר תקדים לשרת, במשוואת השרת-לקוח, מתעלמת מרצונם הבסיסי של הגולשים בתקשורת עם גולשים אחרים ומהמהות הקהילתית שבבסיס האינטרנט.
ספקי שירותים מצפים מגולשים לשלם עבור מולטימדיה במדיה זורמת מאתרי ענק, שפותחו במיוחד עבור שידורים ברשת, אך בשלב זה אין כל וודאות שהסוס מוכן לשתות מהמים.
אי היציבות העסקית של חברות ה-ASP והיהענות הנמוכה יחסית של הגולשים לשירותים שלהן מוכיחות כי על חברות אלה לעבור דרך ארוכה בטרם יכירו הגולשים בכך שהן מספקות שירות מועיל ונחוץ.
תאגידים שלא הובילו מעולם כל מיזם חדשני באינטרנט, מתעקשים לעצב מודלים עסקיים מושלמים מבחינתם, רק כדי לגלות מאוחר יותר שהגולשים בוחרים שלא להשתתף במשחק. האינטרנט, בסופו של דבר, נסוב על תקשורת בין אנשים, ואת זה אסור לשכוח.
בעוד מודל ה-ASP מיוחס לאינטרנט "התאגידי", צמח מודל ה-P2P מתוך האינטרנט "העממי": הוא הגיע מהגולשים וענה על צרכיהם הבסיסיים: תקשורת על בסיס אישי וקהילתיות. לעומת שירותי ה-ASP, שעוצבו על פי תפיסת עולם קפיטליסטית מסורתית, בבסיס תוכנות ה-p2p מובחן יסוד ניאו-סוציאליסטי מובהק. הגנת הקניין הרוחני אינה קיימת בהם, הרכושנות אינה רלוונטית ומושג השיתופיות הוא מעל הכל.
בתוכנות P2P כל המחוברים לרשת שווים במשאבי המחשב שלהם והתקשורת מתבצעת בין בני אדם. במודל ASP, התקשורת מתבצעת בין אדם בעל משאבי מחשב מוגבלים לשרת רשת רב עוצמה של תאגיד.
אם חברות האינטרנט לא יבינו, הן יפסידו
הוגי שני המודלים רצו שהאינטרנט יהיה בשבילם משהו אחר ומעוצב בצלמם ובדמותם. אבל אין לשגות בהזיות אוטופיסטיות: אם חברות האינטרנט יתעלמו מרצון הגולשים, לא ישלבו תוכנות P2P במסגרת סל השירותים שלהן ויפעלו לשדרוג תשתית האינטרנט, כך שתוכל לתמוך בתעבורה האדירה שמייצרים משתמשי ה-P2P, הן עשויות לראות גם את מיליארדי הדולרים שישקיעו בעתיד יורדים לטימיון.
תומכי "האינטרנט העממי" תובעים לגלוש כשווים בין שווים. הם רוצים רשת מבוזרת, רשת שבבסיסה משתמשים ולא תאגידים. עם זאת, אי אפשר ליהנות מכל העולמות: גולשים שיבקשו שירות איכותי יאלצו למתן מעט את האידיאולוגיה הנוקשה שלהם, ואף להכין את הארנק לתשלום של כמה דולרים בחודש עבור שירות איכותי.
ככל הנראה, גם בעתיד נוכל לבחור שלא לשלם עבור שירותים, אך נאלץ לשלם על כך בזמן גלישה יקר, שיתבזבז ובאיכות השירות שנקבל.