לאהוב זה לטעות ולהצליח, לאבד - ולהרוויח

אלה שנמנים עם המתלבטים לא מוכנים לקחת את הסיכון שקיים בבחירת דרך. המקום בו הם חשים הכי בנוח הוא ליד צומת. ליד צמתים בחיים עוברים אנשים שיש להם אומץ לבחור ימין או שמאל. ופוגשים שם את האנשים שיושבים על המדוכה

ידיד שלי הכיר לפני מספר חודשים בחורה והציע לה לצאת איתו. מאז מספר חודשים היא מקרבת אותו אליה בפיתויים ונענית לחיזוריו. ברגע שהוא מתקרב ומראה התעניינות היא נסוגה, וכשהוא נסוג, נחשו מה? היא מתחילה את מחול הצעיפים המפתה.

 

כך נוצר לו מעין משחק של "אשת עכביש" הטווה חוטים כדי לקרבו. כשהוא מתקרב היא מנתקת את החוטים ונותנת לו לפול. הוא לא מבין את המשחק הזה. הוא לא הגיע עם הוראות. וגם אני כאשה, שאמורה אולי להבין איזה רז אחד או שניים לגבי נשים, כשאני שומעת על מעלליה אני ממש לא מבינה מדוע היא עושה את זה. זה סוג של התעללות. קשה לי לראות אתו מתאהב, מתאכזב, מתלהב וסובל וחוזר חלילה.

 

אם בתקופה של האדם הקדמון הגבר היה מושך את האשה בשערות למערה, מה שהיא עושה לו זה נותנת לו נבוט על הראש מותירה אותו עם כוכבים מעל הראש והרבה סימני שאלה.

 

לפני שנים היה לי חבר, א', שביקשתי להיפרד ממנו. בניסיון להשיב אותי החבר פנה לאדם מאוד משמעותי בחיי, שהעריך אותו. הוא ביקש ממנו להתערב למענו. אותו אדם התקשר אליי וביקש שניפגש. מיד כשנכנסתי למשרדו הוא אמר לי:"את חייבת לחזור אל א'". בשיחה הוא שאל אותי אם אני אוהבת את א'. כשהתחלתי לחשוב, להסס, להמהם ולקנח ב"לא יודעת", הוא אמר לי שבאהבה "לא יודעת" זו תשובה ארוכה מדי. ולשאלה האם את/ה אוהב/ת? יש רק תשובה אחת קצרה - כן.

 

אהבה וספק אינם יכולים להימצא בכפיפה אחת

כל מי שזכה לאהוב יודע שאהבה וספק אינם יכולים לגור בכפיפה אחת. כשאתה אוהב הדבר ברור כשמש, ברור ממרחקים. תמיד לימדו אותי שבחיים האלה אין רק שחור ולבן, שיש גוונים של אפור ותת גוונים. נכון, אבל זה אינו תקף כשמדובר באהבה. שם לאפור אין אשרת כניסה. אלוהים נתן לנו דבר אחד שנהיה בטוחים בו, והוא שאנחנו אוהבים. כל השאר זה בגדר השערות. וגם אם זה לא נכון, זו האשליה הכי מושקעת, בעלת הפעלולים והפירוטכניקה הכי מדהימה, שאני בוחרת להאמין לה.

 

כשאני שואלת את הידיד שלי אם הוא אוהב אותה. הוא יודע להשיב כן. מהיר וללא היסוס. הוא מאוהב בבחורה שאומרת כן, בימי חמישי ובשלישי לא בא לה, ברביעי היא מתמסרת, ובחמישי היא שוב נסוגה, לא מוכנה לתת צ'אנס לקשר.

 

לכל אדם יש את הזכות לחשוב, לתהות אם מי שמבקש להתחבר אליו מתאים לו. הבחירה מקובלת. אבל לתהות תוך כדי מפגשים זה כמו לחתוך בבשר החי. זה סוג של אגואיזם מצידה לחשוב רק על עצמה ולא להתחשב בו. הבדיקות האלה והניסויים שהיא עושה פוגעים בו ומבלבלים אותו. למזלו הוא טיפוס שיודע מה הוא רוצה מהחיים בכלל, וממנה בפרט. הוא רוצה אותה.

 

גם לי הזדמן להכיר גבר שכזה

השבוע שוחחתי איתו על כך שיש אנשים שהם ההפך מאנשים החלטיים היודעים מה הם רוצים וחותרים למטרה. אלו המתלבטים, והיא אחת מהם. גם לי הזדמן להכיר גבר שכזה, ששייך כמוה לקבוצה של אנשים שאוהבים לחיות בערפל ובחוסר בהירות. אלו אנשים שמפיקים הנאה צרופה מאי ההחלטה. זוהי פילוסופיית חיים. נוח להם, וזה משרת אותם. אלו אנשים שחושבים שהם נהנים מכל העולמות. הביטוי "טוב ציפור אחת ביד משתיים על העץ" הפוך אצלם - הם אוהבים שכל הציפורים שלהם על העץ, ואת זאת שנחתה להם על היד הם ישחררו. כך יש להם את כל הציפורים וירטואלית, אבל בפועל אין להם כלום.

 

מאחר שכל החלטה שאדם מקבל אוטומטית מבטלת את שאר האופציות, הם לא אוהבים להפסיד, אבל הם לא מרוויחים. הם יושבים על הגדר מרוצים מעצמם על כך שאינם עושים טעויות.

 

להחליט פירושו לטעות, להצליח, לאבד, להפסיד ולהרוויח. המתלבטים לא מוכנים לקחת את הסיכון שקיים בבחירת דרך. המקום בו הם חשים הכי בנוח הוא ליד צומת. ליד צמתים בחיים עוברים אנשים שיש להם אומץ לבחור ימין או שמאל. ופוגשים שם את האנשים שיושבים על המדוכה. הם יושבים בצומת ומביטים במי שבחר בחולפו על פניהם ובזים לו. להם יש את הנוף של הצומת, הם יושבים בקצה התחתון של האות T. בדיוק הנוף של דרך ללא מוצא.

 

ידיד שלי פגש את חברתו בצומת הזה של החיים. המפגש ביניהם גורם לו סבל ואושר. היא משמחת אותו, וביום למחרת היא משחקת איתו מחבואים, כשהיא הנעלמת והוא העומד.

 

אני מאחלת לו ולכל מי שיש לו אהבה במשרה חלקית לעבור למשרה מלאה. אלו דרישות המשרה, ולא פחות מכך.