אוכל, שתייה, גבר, קללה

תוכניתו החדשה-ישנה של השף גורדון רמזי נראית כאילו הוא משחק בה את דמות עצמו, מה שלא מפריע לסמדר שילוני לעשות כבוד לאהוב לבה, האיש הכי משמיץ ומושמץ על מסך הטלוויזיה

התקופה האחרונה לא תירשם בספר דברי גורדון רמזי כשנה המוצלחת בתולדותיו. האיש, שעשה קריירה מלדבר מלוכלך, הספיק בשנה-שנתיים האחרונות להעשיר את הרפרטואר שלו בהודאה בתכנון גניבה וטפילתה על השותף שלו למסעדה, וגם בגידה באשתו (במהלך שבע מתוך 12 השנים בהן היו נשואים!), בה שיחקו תפקיד מפתח שלושה בקבוקי סם.

 

תוסיפו לזה מבט מקרוב על המוות בשעה שניסה לצוד עוף איסלנדי תוך כדי צילומים, צנח מצוק בגובה 85 מטרים, נחת אל מים קפואים ושקע בתוכם, עד שהצליח להיחלץ מהמגפיים הכבדים שלו וניצל על ידי צוות הצילום שלו, שהשליך אליו בטובו חבל. הנוכחים נשבעים שרמזי לא קילל אפילו פעם אחת במשך 45 דקות לאחר שחולץ.

רמזי. 190 סנטימטרים של ניבולי פה וחטטים

 

אולי הפרטים האלה נגעו ללבם של אנשי "ערוץ החיים הטובים", שהחליטו לייבא את "גורדון רמזי פותח את הפה" (תרגום מ"The F Word"), סדרת הבישולים השלישית של רמזי (אחרי שני סרטים דוקומנטרים ב-1998 ו-2000). נכון שהיא מעט עתיקה - ה-"F וורד" צולמה ב- 2005, קצת אחרי שתי הצלחות הריאליטי הגדולות של רמזי, "מטבחי הגיהנום" ו"בעזרת השף" - אבל גרופיז אמיתיים של השף המשוגע, ביניהם שפחתו הנאמנה, לא יהיו קטנוניים.

 

תנו להם את רמזי, 190 ס"מ של ניבולי פה וחטטים, תוסיפו מסביב קצת שולחנות, כלי מטבח וכמה סטטיסטים כדי שיהיה על מי לדרוך, והצופים יהיו מרוצים.

 

להנחה הזאת יש בסיס די מוצק. "Hell's Kitchen" (או בעברית "המטבח") ו"Kitchen Nightmares" (בה הציל מסעדות שעמדו בפני סגירה), שנולדו שתיהן בבריטניה (וגם בסוג של חטא), זכו להצלחה מקומית וזכו גם למקבילה הטלוויזיונית לכוכב מישלן - גרסה אמריקנית. שתיהן נשענו על האישיות השנויה במחלוקת של רמזי, שהפך לכוכב על: האיש הוא ללא ספק מפלצת שאי אפשר שלא לחבב. הוא אכזרי, בוטה, חד ונקי - לפחות למראית עין, מתברר - מכל דבר שמזכיר בולשיט.

 

המקלל המתעלל

פוליטיקלי קורקט? הצחקתם אותו. אבל אל תתפלאו אם במקום לצחוק הוא זרק עליכם נתח כבד עוף מקולקל. הוא מסוג הגברים שהכריזמה שלהם מצילה אותם מהכל, גם מהעובדה שבטח גירדו למוות את החצ'קונים שלהם בגיל ההתבגרות, תוך כדי התחמקות מהכאפות שהאבא האלכוהוליסט שלהם הוריד להם בזמנו החופשי. ואולי זאת אחת הסיבות שכל ההתעללויות של רמזי באנשים שלוקחים חלק בתוכניות שלו, רק גורמת ללא מעט אנשים לכבד אותו יותר.

רמזי והמועמדים להתעללות ב"The F Word". יש על מי לסמוך

 

נכון, קשה להימנע מאי נוחות מסוימת כשצופים בתאונות הדרכים שהוא משאיר אחריו בצידי השבילים, אחרי שסיים לתקוף את הציד האנושי שלו, ניטרל את שאריות הביטחון העצמי שלו והשפיל אותו עד עפר.

 

אבל בעולם של טלוויזיה חנפנית, מתייפיפת ומצונזרת, שאחריה יוצאים אנשים לבתי ספר ומרוקנים כמה מחסניות של זעם מודחק, רמזי הוא האיש שאתם סומכים עליו. אתם יודעים שכשהוא בסביבה דברים ייעשו כמו שצריך, בצורה הגונה ונטולת חיפופים, גם אם קריזיונרית משהו. אתם רוצים אותו במטבח, אתם רוצים אותו במשרד ראש הממשלה. אתם רוצים אותו, נקודה.

 

לא משפיל מהלב

לכן אני מרשה לעצמי לומר, כרמזופילית מוצהרת, ש"The F Word" לא בהכרח עושה חסד לקריירה הטלוויזיונית של גורדון, מיי פאקינג לאב. עושה רושם שהיא לוקחת את האישיות שלו צעד אחד קדימה מדי. אתם מכירים את השלב הזה בו האופי שלכם הופך לשטיק? זאת התחושה שעולה מהסדרה. רמזי משחק את עצמו. מקלל, אבל לא מהלב.

משפיל, אבל בשביל המצלמות. מעבר לזה, מדובר במעין שעטנז חסר עמוד שדרה של רמזי רודה בצוות מטבח, רמזי מארח סלב לתחרות בישול, רמזי יוצא לטבע כדי ללכוד סרטנים ולעַבֶּר כבשים, הכל במין ריקוד זחוח ומדושן סביב עצמו. אולי זה לא מקרה שמאז עלתה הסדרה ב-2005, לא הרים רמזי פרויקט טלוויזיוני נוסף שנשען כולו על עצמו. ה"הרלד סאן" האוסטרלי הודיע ממש לפני שנה שירום הודו השף עמל על סדרת ריאליטי במהלכה תיבנה מסעדה בקזינו במלבורן, אבל מאז טרם נודעו עקבותיה. אני אסתפק בינתיים בחסד נעוריו הטלוויזיוניים של גורדון, ובשבועה שאם יום אחד ירוץ למשרה פוליטית כלשהי, או לכזו שתדרוש רוב של סמסים, הוא יכול לסמוך על הקול שלי. פאק.

 

"גורדון רמזי פותח את הפה", ימי א' ב-22:30, ערוץ החיים הטובים