איראני שפט, שחקני ישראל ויוון רקדו במועדון

כדי להיזכר בניצחון ישראלי על יוון במסגרת רשמית צריך לחזור לטורניר הקדם אולימפי לקראת רומא 1960. אמציה לבקוביץ' נזכר מה עשו השחקנים אחרי ה-1:2 ברמת גן (שפט: דאוד נאסירי מאיראן): "שתי הנבחרות רקדו בהופעה של הזמר אריס סאן ביפו"

ישראל ויוון הן יריבות וותיקות. אמנם ההתמודדות שתתקיים בשבת הקרובה במוקדמות המונדיאל תהיה הרשמית הראשונה בין שתי הנבחרות מאז הצטרף הכדורגל הישראלי ליבשת אירופה בשנת 1992, אבל השחקנים בכחול-לבן של שתי המדינות פגשו זה את זה ארבע פעמים בעבר במוקדמות גביע העולם, כשבכל פעם היתה ידם של היוונים על העליונה.

 

הפעם הראשונה היתה עוד לפני קום המדינה, בשנת 1938, כאשר נבחרת ארץ ישראל הפסידה 3:1 בתל אביב במוקדמות לקראת המונדיאל באיטליה ונוצחה 1:0 גם באתונה. המחזה חזר על עצמו גם במוקדמות לקראת המונדיאל בשוייץ 1954, כאשר ישראל הפסידה 1:0 באתונה ו-2:0 ברמת גן.

 

ישראל ניצחה אמנם בשלושה מבין תשעת משחקי הידידות שקיימו שתי הנבחרות בהסטוריה (האחרון הסתיים ב-1:1 בגשם באצטדיון 'טדי' ב-1997), אבל על מנת לשאוב אופטימיות לקראת שבת ולהיזכר בניצחון על יוון במסגרת רשמית צריך לחזור בדיוק 49 שנים לאחור. 

הדיווח ב'ידיעות אחרונות' למחרת המשחק 

 

ב-6 במארס 1960 אירחה ישראל, בהדרכת המאמן גיולה מאנדי, את יוון באצטדיון רמת גן בטורניר הקדם אולימפי, לקראת אולימפיאדת רומא שנערכה באותה שנה. את המשחק ניהל השופט האיראני דאוד נאסירי, במה שנראה כיום כהזוי ביותר. הימים היו ימי השאה והיחסים עם אימפריית השטיחים היו בשיאם.

 

באותה תקופה שלחו הנבחרות את השחקנים הבכירים שלהן לטורניר הקדם אולימפי, מכיוון שבמרבית מדינות תבל הכדורגל היה עדיין חובבני. האצטדיון היה מלא ב-40 אלף צופים, רבים מהם ילדים שהגיעו לעודד במהלך חופשת הפסח.

 

בהתקפת נבחרת ישראל שיחק נחום סטלמך ז"ל, שבימים אלה מלאו בדיוק עשר שנים למותו. בדקה השישית השתתק האצטדיון, כאשר הבלם היווני קונסטנטינוס לינקוסילאקיס בעט מ-40 מטר וניצל יציאה לא טובה של השוער האגדי יעקב חודורוב ז"ל, על מנת להעלות את היוונים ליתרון.

היה מסכים לשלוח שופט למשחק בישראל? אחמדיניג'אד (צילום: AFP) 

 

"השער הובקע בצורה כה אומללה עד כי אפשר היה לשמוע את זימזום הזבובים השורצים בירקון הסמוך", תאר העיתונאי יהודה גבאי בגיליון 'ידיעות אחרונות' ביום שלמחרת. "השקט דמה יותר להלווייה מאשר למשחק כדורגל".

 

אברהם מנצ'ל הישווה בדקה ה-52 ולאחר מכן הפך המשחק נוקשה, עד כי השופט נאסירי הירבה לרשום את השחקנים בפינקסו (במה שהיה נהוג לפני עידן הכרטיסים הצהובים). "הוא לא שופט, הוא כותב זכרונות", התלונן אחד הצופים.

 

שלוש דקות לפני הסיום קיבל שייע גלזר מסירה מאברהם מנצ'ל וכבש את שער הניצחון - 1:2 לישראל. לאחר המשחק נשאו אותו אוהדים על הכתפים לכל אורך המנהרה המוליכה לחדרי ההלבשה. "אני זוכר שפרצתי לשער וכבשתי, אבל לא זוכר מי מסר לי", סיפר גלזר השבוע ל-ynet. "אני זוכר שזה היה משחק קובע, בדיוק כמו עכשיו".

ספג בדקה השישית, יעקב חודורוב ז"ל (צילום: תומריקו) 

 

הניצחון שם קץ לבצורת של עשר שנים ללא ניצחון בית ישראלי. 'ידיעות אחרונות': "40 אלף יצאו מכליהם בדקה ה-87, הקהל התאבן כשחודורוב ספג בדקה ה-6, תצוגת הכדורגל של הנבחרת איכזבה. הלבבות פעמו כמכונות קיטור ועשן הסיגריות היתמר. במצב של 1:1 נראו מחוגי השעון מהירים יותר מהשחקנים".

 

המאמן מאנדי, שעישן בשרשרת, הגיב: "אני מרוצה, אבל גילינו נקודות תורפה במערך האחורי שלנו ונצטרך להיות מהירים יותר". מנהל הנבחרת היוונית, אבטיחיוס גומאס, תרץ: "המשחק לא היה ברמה גבוהה ולישראל היה מזל, שיחקנו עם עשרה שחקנים, כי המקשר הימני שלנו היה פצוע (חילופים עדיין לא היו מותרים). בגומלין ננצח בשני שערים לפחות".

 

'ידיעות אחרונות' דיווח כי היוונים הגישו הצעה למאנדי, שכללה מענק חתימה של 5000 דולר ושכר חודשי בסך 500 דולר. לקוראי העיתון היתה סיבה נוספת להתרגש, בידיעה נפרדת בעמודי החדשות דווח: "קוף נמלט מהקירקס הפולני, חדר לדירות וזלל מצרכים". 

הכותרת ב'ידיעות אחרונות' אודות ההצעה שקיבל מאנדי מהיוונים 

 

בגומלין שהתקיים כעבור חודש באתונה הפסידה ישראל באותה התוצאה (כרטיס בשוק השחור נמכר בשמונה דולר, פי 4 מהמחיר המקורי) ולמרות שהשיגה ניצחון ענק בבלגראד 1:2 על יוגוסלביה, שחקניו של מאנדי לא הצליחו להעפיל לרומא.

 

הבלם, אמציה לבקוביץ' נזכר השבוע: "היוגוסלבים עלו ואחרי חמישה חודשים הם זכו במדליה אולימפית ברומא. שיחקנו נגד היוונים שווה בשווה כמה פעמים ובגלל זה אני זוכר את ההמנון שלהם בעל פה. באותה תקופה עדיין לא היו כיסאות וטריבונות ברמת גן, אז אנשים ישבו על סוללות חול. האצטדיון היה מפוצץ".

 

לבקוביץ' זוכר לא מעט חוויות מהמשחק ואחריו: "שמרתי על החלוץ המרכזי שלהם (קוסטס נסטורידיס - ת.ג). הם היו נבחרת לא רעה כבר אז, אבל התקדמו מאוד וזכו באליפות אירופה. אחרי המשחק הלכנו, שחקני שתי הנבחרות, לבלות בהופעה של הזמר אריס סאן במועדון 'אריאנה' ביפו. המוסיקה היוונית היתה מאוד פופולארית".

עשר שנים למותו, נחום סטלמך ז"ל עם יוסל'ה מרימוביץ' (צילום: יוסי רוט) 

 

על האווירה והטרוף סביב המשחק בזמן שידור הרדיו של נחמיה בן אברהם ז"ל סיפר לבקוביץ': "סגרו את המדינה, כי כולם היו מאזינים לרדיו. בכל מרפסת היית רואה אנשים יושבים ומאזינים, כי לא היו עדיין טרנזיסטורים ניידים להסתובב איתם ברחוב וגם רדיו באוטו לא היה דבר מפותח".

 

לבקוביץ' נזכר באותה נבחרת: "אהרון אמר היה אחד השחקנים הגדולים שהיו למדינה, אבל לא קיבל מספיק הערכה. הוא היה קשר טכני יוצא מהכלל, אבל עשה הכל בשקט ולא התראיין. הוא עבד בנמל חיפה, כמו כל השחקנים שעבדו אז בעבודה נוספת. שייע גלזר היה קם בחמש בבוקר לעבודה כנהג 'אגד' ואני עבדתי בשב"כ".

 

הרכבים

ישראל: יעקב חודורוב; אהרון אמר, אמציה לבקוביץ', שאול מתניה, גדעון טיש; חנוך מורדכוביץ', יוסף גולדשטיין, אברהם מנצ'ל; שייע גלזר, נחום סטלמך, רפי לוי.

 

יוון: תיאודורידיס; רוסידיס, אנג'לופולוס, לוקונידיס, לינקוסילאקיס; דרמטיס, פוליכרוניו, אנדורוס, סרפידיס; סטמטידיס, נסטורידיס.