המשחק MadWorld - "עולמשוגע", כשמו כן הוא. הכותר הזה, המזעזע במבט ראשון, הוא אחת מההפתעות הכי גדולות של השנה. מתי, אחרי שנות ה-80 אני מתכוון, קיבלנו לידינו משחק בצבעי שחור ולבן בלבד? כן, יש גם דם בצבע אדום, כותרות בנוסח קומיקס שנמרחות על המסך בצהוב ועוד משהו ירוק שמתפרץ מזומבים, אבל עיקרו של המשחק
הוא ללא כל צבע בכלל.
MadWorld הוא משחק סופר-אלים, משעשע ומצחיק עד דמעות. הוא לא שואף להיות ריאליסטי, אלא בידורי נטו. הוא גם לא שואף לקבוע סטנדרטים חדשים (טוב, אולי רק בקטע של האלימות). הדבר היחיד שהוא כן שואף להיות הוא המשחק הכי שנוי במחלוקת בצורה צעקנית ומיוחדת שרק אפשר, ובדרך להוכיח לנו שה- Wii טובה גם למשחקים שלא נועדו לקהל הילדים-נשים-זקנים-משפחות הרגיל.
זהו משחק Brawler ("תרביץ לכולם") בנשמתו, כך שרוב הזמן פשוט תגאלו עדרים של אוייבים מייסוריהם בדרכים הכי סדיסטיות שרק תמצאו. את שאר הזמן תבלו במיני-משחקים סדיסטיים, כמו זריקת אוייבים לעבר איבריהם האינטימיים של שלטי-ענק בצורת נשים. משחק כזה לא יהיה מושלם בלי הומור וסקס, כמובן, וגם אותם תמצאו כאן בשפע.
פשוט ג'ק. למה ג'ק? כי מעטים הם השמות שנשמעים כה קשוחים ומגניבים. ג'ק שלנו כה מגניב שאף אין לו שם משפחה. ג'ק המרטש נוב לידו.
ג'ק הוא התוספת האחרונה למשחקי המוות של העיר ואריגון, שלאחרונה נפלה קורבן לשלטונם של טרוריסטים ונהפכה כולה לאולפן צילומים של משחקים אלימים עד המוות למען הנאתם של העשירים. ג'ק הוא האנטי-גיבור הכי לא מתורבת שתפגשו: לא רק שהוא משתמש בקללות כבמילות קישור, גם לא נראה כאילו איכפת לו יותר מדי ממשהו אחר חוץ מעצמו.
הרעיון הבסיסי הוא לחסל כמה שיותר אוייבים בצורה כמה שיותר אלימה, על מנת לזכות בניקוד גבוה. הכנסתם למישהו פמוט דרך הצוואר? קבלו תוספת לנקודות. שיפדתם אותו על צינור ברזל חלוד? קבלו אפילו עוד.

כמובן שהטוויסט הכי גדול של MadWorld היא האלימות המוגזמת בצורה דרסטית-והכי-לא-ריאליסטית בעליל. רף האלימות כאן הוא כה גבוה, עד שבאיזשהו שלב זה פשוט נהיה מצחיק. תמיד תצטרכו למצוא דרכים חדשות ויצירתיות להרוג את אויביכם על מנת להגיע לניקוד גבוה יותר, והמסור החשמלי שמחובר לכם ליד הוא רק ההתחלה.
הרציחות כה אבסורדיות, עד שלא פעם עצרתי את המשחק בתהייה "איך לעזעזל זה קרה?!". רק לשם המחשה, ניקח לדוגמא רגע שבו בחרתי לזרוק את אחד האוייבים מעלה. למרבה ההפתעה, המצלמה פתאום שינתה זווית והתמקדה באותו בחור כשהוא נחתך לשניים כתוצאה מהתנגשות בחרב מחודדת של פסל שבמקרה עמד בדרך.אחרי שתאגרו מספיק נקודות מרציחות רגילות יגיעו הבוסים. כמובן, הבוסים עצמם מעוותים ומוזרים, וכך נמצאים בהרמוניה מושלמת עם הסביבה והאווירה שהמשחק יוצר. רציתם מפלצת דמויית פרנקשטיין? - קיבלתם. רציתם איש זאב? - קבלו להקה שלמה. הקרבות מהנים ומאתגרים, אם כי לפעמים יותר מדיי. אם תשתמשו בכל הפסילות שלכם בקרב מול הבוס, תצטרכו לחזור אחורה ולשחק בכל השלב מההתחלה. שמירות באמצע השלב? אין כזה דבר.
כמובן ששום משחק Wii לא יהיה מושלם בלי האינטגרציה של בקר התנועה במשחק. יש גם מעיכת כפתורים, כמו בכל משחק, אבל מה שחשוב הרבה יותר היא השליטה, למשל, ביד-מסור של ג'ק, המתבצעת על ידי הנפת הבקר לכיוונים שונים.
לא נשכח גם את הרציחות עצמן. רוצים להעיף מישהו ברחבי החדר? קחו את השלט ותתחילו להתפרע איתו. זה יקרה בעיקר בקטעי ה-Blood Bath, בהם המטרה היא לחסל כמה שיותר אוייבים בצורה ספציפית בתוך זמן קצר. ברגעים אלו המסך שלכם כולו יהפוך לאדום מרוב הנזק שתעשו לגופותיהם המסכנות של אלה שיעזו לעמוד בדרככם.

כבר הספקתם בוודאי לשים לב לסגנון האומנותי הייחודי של MadWorld. מדובר ביצירת אומנות מונפשת על גבי המסך שלכם. הגרפיקה אולי לא מפורטת כמו של Crysis, אבל היא ייחודית ושואבת את השראתה מספרי קומיקס מודרניים כגון "עיר החטאים" של פרנק מילר. כל אחד יכול להנפיש עצמים תלת מימדיים, אבל להנפיש חוברת קומיקס- זה כבר עניין אחר.
הסגנון הגרפי הייחודי לא רק מספק קונטרסט מושלם בין השחור והלבן הכלליים לבין צבעי האדום הזועקים, כדי להדגיש עוד יותר את האלימות של הרציחות - הוא גם מצליח לחפות על כוח העיבוד המוגבל של ה- Wii, והמשחק רץ בקצב פריימים שנשאר יציב כל הזמן, לא משנה מה יקרה על המסך. הבחירה בסגנון קומיקסי ואומנותי במובהק גם עוזרת לנו לעכל את האלימות המוגזמת, בעוד משחקים כגון Postal או Manhunt הם אלימים סתם בשביל הפרובוקציה.

עם האלימות פורצת הגבולות שלו, העולם הפסיכוטי, ההומור השחור המשוגע והסגנון הגרפי הקיצוני, MadWorld הוא משחק שקשה להוריד ממנו את העיניים וחבל מאוד לפספס אותו- למרות שהוא קצר ואתם תמצו אותו די מהר. לכל בעלי ה-Wii הבוגרים יותר זוהי ללא שום ספק קניית חובה, אך קחו בחשבון שזה לא משחק שהייתי משחק עם
אחותי הקטנה על הברכיים, כדוגמת Smash Bros למשל.
המשחק מציע, גם אם לזמן קצר, אפשרות להתנתק מהמציאות ולהוציא קיטור בדרך מוטרפת במיוחד. אם אתם בגיל המתאים- ההנאה מובטחת. אבל אם אתם הופכים לרוצחים פסיכופתיים בעקבות המשחק הזה, אני לא אחראי. אל תנסו לחפש אותי. בדיוק עברתי דירה.
MadWorld (זמין לקונסולת ה-Wii בלבד)
הטוב: סגנון ויזואלי ייחודי ומרענן, אלימות מספקת ומטורפת, דיאלוגים שיפילו אתכם מהכיסא מצחוק, משחקיות מהירה ואינטנסיבית.
הרע: מערכת שמירות מתסכלת, קצר מאוד, בעיות שליטה בדמות ובמצלמה.
והאזהרה: לא לילדים? לעזאזל, אני מכיר כמה מבוגרים שאסור להם לשחק בזה.
לסקירה המלאה ב-Vgames