מסכת מנקה

"אפרת בת שמעון מבית שמאי אמרה בשמו: לעולם תהא אישה מדפדפת 20 אלף כותרים לאיוורור, חובטת ב-60 אלף שטיחים ומשפשפת ידנית 80 אלף בלטות. היא הייתה אומרת: אל תהיינה כשפחות המנקות את הבית כדי לקבל מחמאות". טלי פרקש חושפת את העותק האבוד של מסכת מנקה

א. אמרה רבנית יהודית מאימתי חייבין בניקיון הפסח? מרגע בו הקריין אומר "שמע ישראל" בצפרא ועד "פסוקו של יום" בחצות הליל. ולמה אמרו עד חצות?, כדי להרחיק אישה כשרה לפסח מן הבטלה.

 

ב. אמרו רבנן: מצווה גדולה להתיש עצמך בעבודות ניקיון הפסח וכל המרבה לשפשף הרי זה משובח. חכמותינו זיכרונן לברכה אמרו, יכולה מראש חודש? תלמוד לומר, מראש חודש שבט, ככתוב: "וקרצפתן את בתיכן עד אובדן הכרה שלושה חודשים טרם החג, אישה על סמרטוטיה תרבוץ שבעת ימים". יכולה בעזרת מיכל ניקוי רב תכליתי? תלמוד לומר "את כל מוצרי סנו קני לעבדות ביתך. ולא תהיה פרזיטית או אלרגית לחומר ניקוי בכל שעריך". וכל המשתמטת מעבודת הניקיון מעלה עליה הכתוב כאילו כפרה בחג הניקיון כולו.

 

ג. ניקיון שתחילתו בקרצוף נמרץ וסופו בטיפול נמרץ, נחלקו חכמותינו. בית הלל סוברות כי יצאה ידי חובת ניקיון הפסח ובית שמאי מחייבות.

 

ד. במה דברים אמורים? מעשה בפלונית בת פלונית שקצה נפשה בשפשוף הפאנלים. פנתה לרב שיתיר לה לנקות את הבית מחמץ בלבד ולא מחיידקים בלתי נראים כמנהג בנות ישראל הכשרות. והארץ הזדעזעה ת"ק פרסה על ת"ק פרסה, על הנבלה שנעשתה בישראל. שמעה שכנתה מקומה ב' את דבר המעשה והורתה לכנס בית דין של 71 זקנות פולניות ולהחרים לאלתר את "האחרה". עד כי תשוב מדרכיה הרעות ותחזור אל חיק האקונומיקה, ויפה שעה אחת קודם.

 

ה. המוצאת קורי עכביש בעיצומו של הפסח חייבת 40 מלקות והמנקה מהם כזית לא יצאה לידי חובתה.

 

ו. תנו רבנן, חמישה דברים החייבים בשואב: מסילות הוויטרינה אחרי סופת החול האחרונה, בומקלאך - אבק מתחת המקרר, שולחן האוכל אחר טבילת שחרית בתה וביסקוויטים של בעל הבית, שביל החצר בו משחקים עמי ותמי וילד שאכל במבה. הרי אלו החייבים בשואב. הרבנית מאירה מוסיפה: אף כתמי המשקין שעל גבי רצפת המטבח חייבים בשואב רטוב אך פטורים מפוליוויקס, ובית שמאי מחמירים.

 

ז. הרבנית יהודית אומרת: כל מי שלא מצאה חלק פאזל, מטבע 10 אגורות ופתק ממו עם מספר בן שש ספרות, לא יצאה לידי חובת חג הניקיון. וחכמות אומרות, אם מצאה פאזל ומטבע, יצאה לידי חובה, והלכה כחכמות.

 

ח. נוכריה שניתנה לישראלית לשגעבוד החג, חייבת בתריסים. הרבנית רחל אומרת: עד שלא תיזזה בעלת הבית את הנוכריה מצאת החמה עד צאת הנשמה לא יצאה לידי חובתה, שהרי היא משלמת לה 40 זוז לשעה. ואם תיתן לנוכריה כוס מים להרוות את צימאונה הרי היא ממעיטה מזמנה וסופה להישאר עם אבק בחור המנעול של הדלת.

 

ט. הנוטלת בידה רולר לצביעת קירות הבית - הרי זו מצווה מן המובחר ככתוב: "וקורות ביתך ווש וכתלי דירתך טיח אפוקסי". ואם יש בה טעם, מצווה לספר ולהאריך בדבר כל אותו הלילה ואם לאו, חייבת מיתה מבושה. וכל המערבבת צבעים בעצמה מעלה עליה הכתוב כאילו צבעה עולם ומלואו.

 

י. אפרת בת שמעון מבית שמאי אמרה בשמו: לעולם תהא אישה מדפדפת עשרים אלף כותרים לאוורור. מפעילה ארבעים אלף מכונות כביסה ביום. חובטת בשישים אלף שטיחים ומשפשפת ידנית שמונים אלף בלטות. היא הייתה אומרת, אל תהינה כשפחות המשפשפות את הבית על מנת לקבל מחמאות. אלה היו כשפחות המשפשפות את הבית על מנת לקבל מחמאות ולהגיד בבוז: "זה שום דבר, קצת מאמץ". ויהא מורא חג הניקיון עליכן.