מי שעקב אחרי טבלאות הרייטינג בחודשים האחרונים, לא ממש הופתע מכותרות סוף השבוע, שבישרו שיוחנן צנגן התפטר. בשנים האחרונות מנכ"ל רשת נתן לנו תחושה שהוא נרדם בעמידה. ורשת, שהתיימרה תמיד להיות שוות ערך לזכיינית המקבילה קשת, הלכה ואיבדה מצביונה האישי, ועם השנים נראה כי משהו כבה אצל צנגן ואנשיו.
הדבר בא לידי ביטוי במיוחד מאז שעברה לארבעה ימי שידור בשבוע. אנשי רשת התקשו למלא את השעות הארוכות בתוכן ראוי לשמו, נפלו להפקות מבישות כמו "גריז" בזמן שקשת כבשו את טבלאות הרייטינג, החזירו את אירועי המדיה לסדר היום והפכו את יצירת הבאזז לאמנות.
התפטרותו של צנגן היתה מתבקשת וכעת קיבלה רשת חלון הזדמנויות יקר, שאם תדע לנצל אותו, תוכל לקום ולהמציא את עצמה מחדש.
המנכ"ל החדש שייבחר צריך להכיר בכך שרשת של השנים האחרונות הפכה להעתק דהוי ומיותר של
הזכיינית המתחרה. אסטרטגיית ה"מי טו" חייבת להיעלם ועל חורבותיה צריכה לקום זכיינית שתשקיע את משאביה בבניית אלטרנטיבה מבודלת היטב מאימפריית הריאליטי הרועשת, קשת.
הרי לפני שכילתה את כוחותיה בלעשות את אותן תוכניות שקשת עושה, רק פחות טוב, היתה רשת זכיינית שוות כוחות בטבלאות הרייטינג ועליונה מבחינת איכות התכנים (רמז: "מרחק נגיעה" ו"והכל דבש"). לשם כך צריך הדירקטוריון להתמקד בתסריטאים מעולים ולדבוק במועמד שיבטיח כי יביא את רשת למקום היחיד שמצדיק את קיומה: גוף שידור שמציע הפקות מקור איכותיות בפריים טיים לצד מנת צד מינימלית כל האפשר של ריאליטי ושעשועונים.