יהודי זה השחור החדש

פעם היהודים בקולנוע היו נעבכים ומצחיקים. עכשיו הם חתיכים. ממש חתיכים

בתחילת עונת האולפנים הגדולים בהוליווד במאה הקודמת (1945-1930), החליטו בעלי האולפנים (כולם מניחי תפילין בפוטנציה) כי להיות יהודי בעיר הסרטים אומר בעיקר להישאר מאחורי הקלעים ולספור את הדולרים. יהודים "מוצהרים" לוהקו אלא בסרטים למשבצת הסייד קיק הקומי או התסריטאי המחוטט, ולא לתפקיד הראשי של זכר האלפא.

 

השנה חלה תפנית – היהודים הפסיקו להיות קניידל דלוח והפכו לחסונים, חתיכים ובלונדינים. רשימת ה"שינדלרים" כוללת שחקנים כבראד פיט ודניאל קרייג. ג'ף גולדבלום, היחיד ברשימה שהוא גם יהודי מבית, לוהק לתפקיד מאתגר בסרט על פי ספרו של יורם קניוק, "אדם בן כלב". בסרט גולדבלום מגלם את הדמות הראשית, ועל פי הצילומים ש"דלפו" מהסט הוא בהחלט יוצק עוצמות חדשות לטייטל יהודי: גבוה, שרמנטי, פלרטטן ועז מבט.

 

בראד פיט'לה

את הגל היהודי החדש ממשיך קוונטין טרנטינו. סרטו החדש "Inglorious Bastards" מבוסס על תסריט שכבר הופק וצולם ב־78 על ידי הבמאי האיטלקי אנזו קסטלארי. הסרט מתאר יחידת מנודים מרצון של הצבא האמריקאי שיוצאת לבצע מסע נקמה בנאצים לאחר מלחמת העולם השנייה, וכולל סצנות פורנו רך של גרמניות רכות איברים בהתאם לאהדת הפורנוגרפיה שרווחה באותה תקופה.

 

טרנטינו החליט להפוך את היחידה הנ"ל ליחידת חיילים יהודים מובחרת הנוחתת על אדמת צרפת הכבושה, ותוך כדי חיתוך איברים והשפרצת דם לכל עבר הוא מבקש לנקום בנאצים ועוזריהם. את תפקיד המפקד היהודי של היחידה העניק טרנטינו לבראד פיט, שיקסע בלונדיני וחטוב, אם הספקת לשכוח. בתגובה גידל פיט שפם מגוחך, שאיתו הוא נוהג להסתובב לאחרונה ברחובות הוליווד.

 

007, סגור בשבת

את דניאל קרייג הבריטי (007 בשבילך) ליהק אד זוויק לסרטו "התנגדות", המתאר את מסע התנגדותם והישרדותם של הפרטיזנים בהנהגת שני אחים יהודים. קרייג, שמוצא את עצמו משחק בעיקר בסרטים שבו יש לו אפשרות לגמור עם דם על הידיים, עושה שם תפקיד סקסי ועוצמתי של מפקד יהודי כריזמטי היודע גם להפעיל פצצות וגם לנשק בחורות. בונד, כבר אמרנו?

 

הרשימה נסגרת בדמות המצוירת היהודית והמסוקסת שהוציאה לאמריקאים את העיניים השנה: ארי פולמן המצויר. פולמן, וירטואוז קולנועי ויזואלי, הצליח להמציא את ז'אנר סרטי המלחמה מחדש כשיצר סרט אוטוביוגרפי המבוסס על המסע להצלת זיכרונותיו ממלחמת לבנון הראשונה.

 

דמותו של פולמן בסרט מועתקת אחת לאחת מהאישיות במציאות. היא עוררה גם בקשוחה שבצופות רצון לשבת איתו על איזה שוקו חם וצבעי עיפרון, והעניקה לדמות הלוחם הישראלי המהורהר לגיטימציה חדשה, שהייתה חיונית במיוחד בעת מבצע עופרת יצוקה.

 

יודעת כל ניו יורקרית בלבה

לסיכום, אם בעבר נשאלה השאלה אם הוליווד פתוחה לגיבור יהודי בתפקיד הראשי, היום היא כבר לא רלוונטית. עכשיו היהודי אינו החנון הנוירוטי שהציג וודי אלן, נציג השטייטל המפולפל שיצר חיים טופול או אפילו הקומיקאי הוולגרי שעשו אדם סנדלר, בן סטילר ואדם גולדברג.

 

הקולנוע ההוליוודי יצר את היהודי החדש: חזק, לוחם, שרמנטי וכובש שיהדותו אינה פוגמת בזהותו החדשה, אלא רק מוסיפה עליה רובד נוסף. ואיך אומרת כל ניו יורקרית שמכבדת את עצמה? הכי טוב גבר יהודי.