לפי כתב האישום, שהגישה לבית המשפט התובעת עו"ד נורית קורנהאוזר, קבעו השניים להיפגש בביתו של חכמון כדי להסדיר את החוב. במהלך הפגישה תקף חכמון את קקון ודקר אותו למוות 31 פעמים באמצעות סכין, כאשר דמו של קקון ניתז על קירות ביתו.
לאחר הרצח עטף חכמון את גופתו של קקון בשמיכה, הכניס אותה לשק יוטה והעביר אותה לתא המטען של מכוניתו. לאחר מכן הכניס לשקית את הסכין המגואלת בדם, את הטלפונים הניידים של שניהם ואת פרטי הלבוש - וזרק אותם במכולה בסמוך למכללת נתניה. הוא שב לביתו, העביר את הגופה לתא המטען ברכב של קקון ונטש את המכונית ברחוב צירלסון. בהמשך, כדי לטשטש את עקבות הרצח, זרק את פרטי הריהוט בביתו שהוכתמו בדם וצבע את הקירות.
התביעה ביססה את התשתית בתיק, בין היתר על עדותו של צורי מסיקה, שהיה בביתו של חכמון לאחר הרצח ולטענתו חכמון אף התוודה בפניו. בנוסף, הוצגו בבית המשפט דו"חות נתיחת הגופה. בביתו של חכמון נמצאו כתמים החשודים ככתמי דם, גם לאחר ששיפץ את ביתו. הכתמים נמצאו במקומות שונים בבית, בין היתר על תנור האפייה, דלת הכניסה, יחידת המזגן ושולחן הטלוויזיה. בדירה היו ממצאים רבים המעידים על כך שחכמון ביצע פעולות שונות כדי לטשטש את הראיות.
בית המשפט קבע כי חכמון התנהג בצורה מפלילה לאחר הרצח, ואף תכנן בריחה לאילת, הצטייד בכסף מאחיו ומצא לעצמו מחליף בעבודה. בית המשפט קבע גם כי היה מניע לרצח, למרות שקקון היה רק שליח של חברת דסן.
בית המשפט קבע כי חכמון שיקר לאורך כל המשפט וכי הוא מרחיק את עצמו מביצוע העבירה, למרות שמעשיו מוכחים בעדויות מהימנות. במהלך המשפט נרצח צורי מסיקה ששימש כעד מפתח במשפט, אולם השופטים אולם בית המשפט קבע כי אין לדעת אם הוא נרצח על רקע פעילות פלילית או עקב חשיפתו כמקור משטרתי.
מועד מתן גזר הדין נדחה בשל פניית התביעה לבית המשפט, בבקשה לערוך תסקיר קורבן לבני משפחתו של קקון. הם צפויים לבקש מבית המשפט כי ישולמו להם פיצויים בסכום של כ-228 אלף שקלים, הסכום המרבי בחוק לפיצויים במשפט פלילי.