"אין לדעת כמה זמן נשאר לי לחיות, וככל הנראה מדובר במעט מאד זמן" - זה חלק מנוסח התצהיר המשפטי שעליו חתמה לואידה דלה קרוז, יום לפני ששקעה בתרדמת וחמישה ימים לפני מותה. גופת העובדת הפיליפינית שמעסיקיה לא ביטחו אותה בביטוח רפואי בניגוד לחוק הוטסה במימון השגרירות הפיליפינית בישראל למולדתה.
ימים אחדים לפני מותה התייצבה דלה קרוז במשרדו של עו"ד אורן יוגב, וחתמה על תצהיר שהיה אמור להיות מצורף לתביעה לבית הדין לעבודה, לשם קבלת זכויות המגיעות לה ממעסיקיה.
בתצהיר שעליו חתמה, ציינה כי תוקף אשרת העבודה שלה פג ב-26 בדצמבר אך למרות זאת המשיכה לעבוד אצל מעסיקיה עוד מספר ימים, עד שאושפזה. "המשכתי לעבוד בבית המעסיקים מספר ימים לאחר מועד זה עד ל-11 במרס, שבו נאלצתי לפנות עם מעסיקי לבית חולים השרון. נשארתי באשפוז בבית חולים השרון עד ליום 12 במרס אחר הצהריים, בסך הכל כ-24 שעות, אז נלקחתי מבית החולים על-ידי מעסיקי דוד, בניגוד לרצוני ובניגוד להמלצת רופאי וצוות האחיות שטיפל בי - להישאר באשפוז".
בתצהיר ציינה, כי לאחר שהמעסיק לקח אותה מבית החולים, הוא דרש ממנה לחתום על טפסים כלשהם בעברית "שפה שאיני יודעת לקרוא" והציג אותם כמסמכים הדרושים לשחרור מהאשפוז. דלה קרוז ציינה כי בעת החתימה על התצהיר היתה "מטושטשת ומבולבלת" בשל מצבה הרפואי.
לאחר ששוחררה מבית החולים כדרישת מעסיקה, הציג בפניה המעסיק כרטיס טיסה חזרה לפיליפינים. בסוף אותו שבוע ניגשה דלה קרוז לעו"ד יוגב כדי לחתום על התצהיר שאמור היה להתלוות לתביעה. עו"ד יוגב הנחה אותה לחזור לבית החולים ולדרוש את מסמכיה הרפואיים. הוא הסביר לה שעליה להבין מה גרם למעסיקיה לרצות "להיפטר" ממנה והאם הדבר קשור למצבה הבריאותי.
"כשהיא הגיעה אלי, היא נראתה מאוד לא טוב", מספר עו"ד יוגב. "שאלתי מה יש לה והיא אמרה שיש לה דימום וגינלי כבר כמה ימים ונראה לה שהיא הגיעה לגיל הבלות. רק הרופאים יוכלו לומר עד כמה העובדה שמיום שישי עד יום שני לא קיבלה טיפול החישה את מותה".
לפי התצהיר, רק ניסיון שני לקבלת סיכום האשפוז מבית חולים השרון הצליח ומנהל בית החולים סייע אישית לדלה קרוז לקבל את מסמכיה. רק אז, פחות משבוע לפני מותה, הבינה שהיא חולה בלוקמיה חריפה ואושפזה.
בתצהיר ציינה דלה קרוז כי היא מעוניינת לתבוע את מעסיקיה על אי תשלום הזכויות בבית הדין לעבודה. היא ביקשה לאפשר לה להקדים את מתן עדותה בנושא ונימקה את בקשתה: "מכיוון שאין לדעת כמה זמן נשאר לי לחיות, וככל הנראה מדובר במעט מאד זמן, ומכיוון שבזמן שנותר לי אני מתכוונת לחזור למולדתי (עדיין לא רכשתי כרטיס טיסה שכן במצבי הרפואי הנוכחי אינני יכולה לצאת את תחומי בית החולים וכן התחלתי בטיפול כימותרפי), ולהיאסף אל אבותיי שם". דלה קרוז לא הספיקה להגיש תביעה או להשמיע את דבריה בבית המשפט. על חלקו האחרון של התצהיר חתמה ב-17 במרס, יום לפני ששקעה בתרדמת וחמישה ימים לפני מותה.
פרט נוסף וחדש שעולה מהתצהיר הוא שאשרת העבודה שהוטבעה בדרכונה היתה על שם בנם של המעסיקים, שהוגדר נכה 100 אחוז. אלא שעבודתה בבית המשפחה, במשך חמש שנים, לא כללה עבודה עם הבן אלא עבודות ניקיון ומשק בית. אחות שהועסקה אצל המשפחה היתה אחראית על הטיפול בבן.
ל-ynet נודע כי בעקבות הפרסום, פתח משרד התמ"ת בבדיקת המקרה. היועצת המשפטית של משרד התמ"ת, עו"ד שושנה שטראוס, כתבה בתשובה לפניה של רופאים לזכויות אדם כי המשרד שוקל לשלול את רישיון ההעסקה של עובדים זרים מהמעסיק ואת רישיון התיווך מחברת כוח האדם. אגף האכיפה במשרד התמ"ת יחקור את האחריות הפלילית של המעסיק והאם היתה עבירה על חוק העסקת עובדים זרים הקובע כי אחריות המעסיק לרכוש ביטוח בריאות עבור העובד.
במשרד התמ"ת ציינו כי הם ישלחו הודעת תזכורת לחברות כוח האדם ולמעסיקים המדגישה את אחריותם לרכוש ביטוח בריאות עבור העובדים ואת השלכותיה.