משרד התחבורה והבטיחות בדרכים הוציא בשנה שעברה תקציב עתק של 10.8 מיליארד שקל. ומה הרוויח מכך הציבור הישראלי? מהדו"חות הכספיים של משרדי הממשלה לשנת 2008, שפרסם השבוע החשב הכללי, עולה כי משרד התחבורה השקיע בשנה שעברה קרוב לשישה מיליארד שקל בתחבורה ציבורית. זאת, לעומת כ-4.4 מיליארד שקל בפיתוח כבישים. בכך יש משום הוכחה לכך שמשרד התחבורה שינה את חלוקת התקציב המסורתית, ומעדיף באופן בולט את פיתוח התחבורה הציבורית, על-פני סלילת כבישים בינעירוניים ועירוניים חדשים.
ראוי לציין כי השינוי בחלוקת תקציב משרד התחבורה הוא חלק ממדיניות אותה הוביל שר התחבורה היוצא, שאול מופז. השר היוצא הצהיר במהלך כהונתו מספר פעמים, כי בכוונתו לפעול לשינוי "נקודת האיזון" בין ההשקעה בתחבורה ציבורית וההשקעה בפיתוח תשתיות.
עם זאת, יש לזכור כי כמדי שנה, נתח משמעותי של תקציב התחבורה הציבורית מיועד לסבסוד המפעילים השונים: 2.74 מיליארד שקל הועברו ב-2008 לסובסידיות שונות לתחבורה ציבורית - כ-45% מסך תקציב התחבורה הציבורית, וכ-25% מתקציב משרד התחבורה. יתרת תקציב התחבורה הציבורית - כשלושה מיליארד שקל - הועברה למימון פיתוח פרויקטים שונים: כ-1.7 מיליארד שקל הוקצבו לפיתוח הרכבת, ושאר הסכום הועבר לפיתוח פרויקטים כמו הרכבת הקלה בירושלים ובתל-אביב, להקמת נתיבי תחבורה ציבורית ברשויות מקומיות, ולפיתוח פרויקט ה"מטרונית" (אוטובוס רב-קיבולת) בחיפה.
על-פי החלטת ממשלה, התקציב של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים אמור היה להיות 550 מיליון שקל. אלא שבדו"ח הכספי של החשב הכללי, מצוין כי הרשות הוציאה בשנה שעברה רק 290 מיליון שקל. לאן נעלמו יותר ממאתיים מיליון שקל? על-פי החלטת שר התחבורה היוצא - ובהתאם לתוכנית שקבעה ועדת שיינין - 220 מיליון שקל מועברים לפיתוח תשתיות בטיחות בשטחי הרשויות המקומיות.
יש לציין כי בעבר נטען נגד משרד התחבורה, כי הוא למעשה מסרס את מסקנות ועדת שיינין, בכך שחלוקת התקציב לרשויות המקומיות נעשית על-פי שיקול דעת פקידי המשרד - ולא בהתאם להחלטות אנשי המקצוע ברשות הלאומית לבטיחות. כך למעשה נוצר מצב שבו תקציבה של הרשות כמעט זהה לתקציב התפעול השוטף של משרד התחבורה - שעמד ב-2008 על 250 מיליון. תקציב זה משמש למימון שכר עובדי המשרד, ולתפעול שוטף: למשל - לצורך תשלומי ארנונה, חשמל, מים, טלפון וחנייה.