כמעט כל הפרות הקדושות נשחטו

"אולי נבקש פסק זמן/ אולי תומרקין יקים בידיו הקשות/ אנדרטה לזכרן היקר/ ברזל מעורגל, מזדקר על רכס קשוב". שני שירים חדשים של חיים גורי

72.

כִּמְעַט כָּל הַפָּרוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת נִשְׁחֲטוּ.

מַה נַּעֲשֶׂה.

אוּלַי נִפְנֶה אֶל גְּדוֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה,

הָאוֹמֵר וְעוֹשֶׂה.

אוּלַי נַבְרִיחַ כַּמָּה מֵהֶן מִמִּזְרָח,

מֵהָע'וֹר שֶׁמֵּעֵבֶר לַגְּבוּל.

אוּלַי נְבַקֵּשׁ פֶּסֶק-זְמַן.

אוּלַי תוֹמַרְקִין יָקִים בְּיָדָיו הַקָּשׁוֹת

אַנְדַּרְטָה לְזִכְרָן הַיָּקָר –

בַּרְזֶל מְעֻרְגָּל, מִזְדַּקֵּר עַל רֶכֶס קַשּׁוּב,

מוּל מוֹאָב.

 

קָשֶׁה לִי אִישִׁית לְלֹא הַפָּרוֹת הָאֵלֶּה.

שָׁנִים עַל שָׁנִים רָעִיתִי אוֹתָן.

אֲנִי הוֹלֵךְ וְנַעֲשֶׂה דּוֹמֶה לִמְתוּשֶׁלַח,

לְעוֹד פָּרָה קְדוֹשָׁה שֶׁנִּשְׁחֲטָה.

"הולך ונעשה דומה לעוד פרה קדושה שנשחטה" (צילום: AP)

 

86.

שָׁם רָץ הַמֶּרְחַקִּים הָאֲרֻכִּים בִּקְצֵה הַדֶּרֶךְ, בִּקְצֵה הָעֲיֵפוּת,

הַקָּרֵב וּבָא לְהַשְׁלִים אֶת הֶחָסֵר.

וּמַה יַּגִּיד עוֹד הַמַּגִּיד בְּאוֹר בֵּין הָעַרְבַּיִם.

 

אַל תִּפְגְּעוּ בּוֹ.

הוּא רַק הָאִישׁ הַמְבַשֵּׂר.

 

קְצָת שְׂמֹאלָה, בְּמִדְרוֹן הַסְּלָעִים, עוֹד הַנָּחָה שֶׁהֻפְרְכָה.

גַּבָּהּ אֵלֵינוּ.

נַפְשָׁהּ מָרָה עָלֶיהָ.

לֹא רָצוּי לְהוֹסִיף עַל צַעֲרָהּ.

מִי בָּכֶם אֲשֶׁר לֹא חָטָא הוּא רִאשׁוֹן יְיַדֶּה הָאֶבֶן לְעֶבְרָהּ.

 

הִנֵּה הוֹלְכִים לְהִצְטָרֵף בַּדִּמְדּוּמִים הָאֵלֶּה עוֹד וְעוֹד פְּרָטִים –

וּכְבָר יֵדְעוּ מִי לֹא יָשׁוּב מִדֶּרֶךְ הָאָבָק.

גַּם הַיָּרֹק הַהוּא שֶׁלֹּא יַזְהִיב בִּשְׂדוֹת הָאָרֶץ הַבְּרוּכָה,

הַחֲמַצְמַץ שֶׁלֹּא יַגִּיעַ בֶּאֱלוּל לַמְּתִיקוּת הַהִיא.

 

מָצָאנוּ פֶּסֶק-זְמַן גָּנוּב, בֵּין הַפּוֹחֲתִים,

בְּסוֹד הַחֲכָמִים שֶׁלְּאַחַר.

 

הַצִּפֳּרִים שָׁמְרוּ מֶרְחָק, קָפְאוּ עַל עֲנָפִים, כְּמוֹ בֵּינְתַיִם.

כַּנִּרְאֶה שֶׁהִתְקַשּׁוּ אַף הֵן לְהַכִּיר אֶת הַסְּבִיבָה.

וּבָא עוֹד לַיְלָה, פָּתוּחַ לִרְוָחָה כְּמוֹ מַדּוּעַ.

 

פָּגַשְׁנוּ שָׁם בַּשְּׁאֵלוֹת הַנּוֹסָפוֹת שֶׁחִפְּשׂוּ אוֹתָנוּ,

לְאוֹרָן שֶׁל שְׂרֵפוֹתֵינוּ הָעוֹבְרוֹת בִּירֻשָּׁה.

 

לִפְנוֹת בֹּקֶר נִתְקַלְנוּ בַּהֶמְשֵׁךְ שֶׁלֹּא יָדַע לְאָן עָלָיו לְהִמָּשֵׁךְ,

שֶׁבִּקֵּשׁ עֵצוֹת בֵּין הָעֵצִים לְבֵין הָאֲבָנִים.

 

וְהַחֲלוּפָה שׂוֹרֶטֶת הַפָּנִים הָלְכָה בְּעִקְּבוֹתֵינוּ,

הִמְשִׁיכָה לְנַדְנֵד, שֶׁהַכֹּל יָכוֹל הָיָה לִהְיוֹת אַחֶרֶת עַל הָהָר הַהוּא,

אִלּוּ רַק שָׁמַעְנוּ בְּקוֹלָהּ.

 

חיים גורי, משורר, סופר ועיתונאי. נמנה עם משוררי דור הפלמ"ח. יליד תל-אביב 1923. חתן פרס אוסישקין

לשירה, פרס סוקולוב, פרס אקו"ם, פרס ואלנרוד, פרס ביאליק לספרות ופרס ישראל בשירה. שני שירים אלו לקוחים מתוך ספרו "עיבל", היוצא בימים אלה בהוצאת הקיבוץ המאוחד