בית המשפט העליון קיבל היום (ה') הסדר טיעון שנחתם בין רוצח מורשע שדינו נגזר לבין הפרקליטות, במסגרתו הופחת עונשו מ-18 שנות מאסר לעשר שנים בלבד. הפרקליטות הסכימה להסדר הטיעון החריג מחשש שבית המשפט יקבל את ערעורו של האיש, ויבטל כליל את הרשעתו.
האיש, פארס טבאגה, הואשם כי בשנת 2002 נכנס חמוש לסוכנות נסיעות, וירה למוות בבעלים. מכתב האישום עולה כי הנרצח ורעייתו הסתכסכו ונפרדו, וטבאגה החליט לרצוח את האיש על רקע קשרי הידידות בינו לבין משפחתה של רעייתו.
במהלך המשפט הוגשו לבית המשפט חוות דעת שונות הנוגעות לכשירותו הנפשית של טבאגה, לפי חלק מהן הוא אינו כשיר נפשית. עם זאת, בית המשפט החליט לאמץ את חוות הדעת שטענה כי הנאשם יכול לעמוד לדין, ובשנת 2005 הרשיע אותו בית המשפט המחוזי בחיפה ברצח.
לפני מתן גזר דינו נבדק טבאגה שוב, ואושפז לתקופה ארוכה במחלקה סגורה בבית חולים לחולי נפש. בעקבות אשפוזו הוקפאו ההליכים המשפטיים נגדו, אולם כמה חודשים אחר כך עידכנו רופאיו את בית המשפט כי מצבו השתפר, ודינו נגזר ל-18 שנות מאסר.
בשנת 2007 הגישה פרקליטתו של טבאגה, עורכת הדין אורנה אליגון מהסנגוריה הציבורית, ערעור על הרשעתו ועל חומרת העונש לבית המשפט העליון, בטענה כי כשירותו הנפשית לאורך המשפט כולו מוטלת בספק. כמה חודשים לאחר מכן הגישה הפרקליטות הסדר טיעון שנחתם עמו, לפיו ימשוך טבאגה את הערעור שהגיש על עצם הרשעתו, ובתמורה יומתק עונשו לעשר שנות מאסר בלבד.
מדובר בצעד חריג, משום שהפרקליטות אינה חותמת על הסכמים עם עבריינים מורשעים שדינם כבר נגזר, אלא טרם גזר הדין או טרם ההרשעה. הרקע הוא ככל הנראה חששה של הפרקליטות כי בית המשפט העליון יבטל כליל את הרשעתו של טבאגה.
הפרקליטות טענה כי ישנה חוות דעת שמעוררת ספק באשר לכשירותו לעמוד לדין. לכן, נוכח מצבו הנפשי שעלול לעורר קשיים בניהול תקין של ההליך בבית המשפט העליון, ובעקבות הזמן הרב שעבר מיום הגשת כתב האישום, יש מקום לאשר את הסדר הטיעון.
השופטים אשר גרוניס ויורם דנציגר החליטו לאשר את ההסדר החריג, על רקע חוות הדעת הפסיכיאטריות שסברו כי אינו כשיר לעמוד לדין. בהחלטה כתב השפט דנציגר כי המדינה
עצמה ביקשה לכבד את הסדר הטיעון בעקבות החשש שהתעורר כי טבאגה אכן לא היה כשיר לעמוד לדין בחלק מהדיונים.
לעומתם, סברה השופטת עדנה ארבל כי יש להותיר את גזר הדין על כנו ולדחות את ההסדר, בטענה לפיה תפקיד בית המשפט הוא לאזן בין האינטרסים השונים בגזירת הדין, "ובהם האינטרס הציבורי החובק בקרבו גם את אינטרס הקורבן ומשפחתו, הזועקת לאי התערבות בעונש". ארבל הוסיפה שהפרקליטות לא נימקה את הסדר הטיעון באופן משכנע, ולכן לא מצאה עילה לקבלתו.