שר ללא רקע בתחום - לא תמיד חיסרון

מינוי יובל שטייניץ לשר האוצר גרר ביקורת על כך שהוא חסר ניסיון בתחום. המקטרגים, שחלקם מונו בעבר למשרות ללא הניסיון הנדרש, התעלמו מהצלחות של שרים וסגני שרים חסרי רקע, כמו סגן שר האוצר, יצחק כהן מש"ס

השר בנימין (פואד) בן אליעזר חזר השבוע על האני מאמין המיניסטריאלי שלו בטקסי הפרידה שלו ממשרד התשתיות ומעברו למשרד התמ"ת. "אני לא מבין בכל דבר שאני עושה בתור שר, אבל כן מבין במבינים, וכשמצאתי אותם בכל משרד אני נותן להם לעבוד, העיקר שנראה תוצאות". פרפרזה על נוסחת ההצלחה של המיליארדר וורן באפט, להקפיד על בחירת המנהלים המוצלחים, ולעזוב אותם לנפשם בתנאי שיספקו לו את הסחורה.

 

פואד הזכיר בכל טקס את המשרדים שעבדו תחתיו – שיכון, תקשורת, ביטחון, פעמיים תשתיות ועכשיו תעשיה, מסחר ועבודה – כשהרקע המקצועי היה צבאי ב-20 שנות שירות בתפקידי פיקוד ומטה, עד לדרגת תת-אלוף. הוא אמר מה שאמר מבלי שנשאל איך הסתדר בכל משרד. מעמד הפרידה מהתשתיות כשבכירי המשרד והחברות הממשלתיות חיבקו אותו, אמר את הכל. בתמ"ת האמירה נועדה להרגיע את הבכירים, ולמי שלא ירד לסוף דעתו הוא הבהיר מיד, "אני נותן לאנשים לעבוד ולא יושב להם על הצוואר".

 

בעקיפין, האמירה של פואד באה להגיב על הביקורת שהוטחה במינוי של יובל שטייניץ לשר האוצר בתקופת משבר כלכלי עולמי, למרות שאיננו כלכלן אלא אקדמאי שהכשרתו בפילוסופיה. כאילו לא די בכך שכל הגורמים מחוללי המשבר היו בנקאים וכלכלנים. בקטע הזה, הדוגמה שלא המקצוען מנצח חוזרת עכשיו בצמרת האוצר במינוי של יצחק כהן מש"ס לתפקיד סגן השר, שחינוכו תורני ועברו המקצועי בניהול רשת החינוך של תנועתו.

 

ה"כיבוד הפוליטי" הצליח מעל למשוער

כהן הבריק לראשונה כחבר ועדת הכספים לפני 10 שנים, כשנבחר לתפקיד יו"ר ועדת המשנה לביטוח. בוועדה התייחסו למינוי בתור כיבוד פוליטי לש"ס. כהן לא הבין בעסקי ביטוח מעבר לניסיון הממוצע של כל אזרח או מנהל עם חברת הביטוח שלו. הוא לקח ברצינות את התפקיד וביקש ללמוד לעומק את בעיות ענף הביטוח בישראל, כפי שעלו בוועדת הכספים. היועצת הכלכלית של הוועדה דאז, סמדר אלחנני, תמצתה אותם בשיחת רקע. כהן לא הסתפק וביקש מסמכים ותקציבים והלך להכין שיעורי בית.

 

כעבור שבוע-שבועים נאלצה אלחנני להודות, כי "יש משהו במי שהיו תלמידי ישיבות. הם יודעים ללמוד ולהבין דבר מתוך דבר". באותם ימים נערכה הכנסת לקראת הרפורמה שתכנן האוצר בתחום ביטוח החובה לרכב. ברקע עמדה האכזבה מההסדר שנעשה עם חברות הביטוח, בעקבות החוק לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, שריכז את ביטוחי החובה

בשותפות של החברות בחברה חדשה – אבנר. החברות טענו שאבנר מפסידה ולחצו על ועדת הכספים לאשר לה לייקר את פרמיית החובה.

 

כהן ביקש לרדת לעומק הסוגיה. בחברות הביטוח גיחכו בהנחה שיצליחו לעבוד על הטירון התורן. ח"כים עם רקע עסקי דוגמת דן תיכון, עד שהתמנה ליו"ר הבית, חשדו שהחברות אכן עובדות על הכנסת ומגלגלות על אבנר חלק מההפסדים שלהן. הם לא הצליחו לאמת את החשדות. גם לא תיכון שהפעיל לעניין זה ועדת חקירה פרלמנטרית. כהן הפתיע את כולם עם המסקנה כי לא רק שעסקי אבנר מספיק איתנים אלא שהיא יכולה להרשות לעצמה להוזיל את פרמיית ביטוח החובה

ב-7%.

 

הממונה דאז על שוק ההון והמפקחת על הביטוח באוצר, ציפי סאמט, לא האמינה למשמע אוזניה בישיבה של ועדת המשנה לביטוח שבה העלה כהן את דרישת ההוזלה, ונימק אותה. היא טענה שהדבר בלתי אפשרי לפני שייבדק בידי אקטוארים חיצוניים, אבל אין לה תקציב לשכור את שירותיהם. חברות הביטוח קפצו והציעו לממן את הבדיקה. כהן גיחך והפנה את סאמט לסעיף לא מנוצל בתקציב המיועד למימון מחקרים בביטוח, שנצבר מפרמיות החובה. משהו מעל 10 מיליון שקל.

 

האוצר מימן את הבדיקה. כעבור זמן לא רב הודתה סאמט כי הצדק עם כהן. ועדת המשנה לביטוח ובעקבותיה מליאת ועדת הכספים אישרו את הצעתה להוזיל את הפרמיות ב-7%, לפי השיעור אותו חישב ומצא כהן. מאות אלפים של בעלי רכב חסכו כל אחד מאות עד אלפי שקלים.

 

מבחן גורלי לכהן

המבחן הזה היה גורלי לכהן. כעבור שנה, בראשית העשור, לאחר הקמת ממשלת שרון הראשונה ומינוי סילבן שלום לשר האוצר, ירד כהן מרמת שר הדתות בממשלת ברק לתפקיד סגן שר האוצר בממשלת שרון הראשונה והיה הסגן הראשון (ובינתיים האחרון) במשרד שקיבל מהשר סמכות מלאה כאחראי, לפי בחירתו, לאגף שוק ההון והביטוח. הוא בחן שם אחד לאחד את תחומי סמכותו וכשהגיע לקרנות הפנסיה ההסתדרותיות, נדלקו אצלו נורות אדומות. לא מכבר קרסה הקרן של פועלי הבניין והמדינה נאלצה להלאים אותה ולשלם את הפנסיות לפועלים בגמלאות.

 

מחשש לסכנה דומה בקרנות האחרות הוא הורה על בדיקת מצבן האקטוארי ופיקח עליה. הוא נדהם לגלות לאן הלכו כספי העמיתים, כשמצא בתיקים הוראות מראשי ההסתדרות למנהלי הקרנות להעביר אותם למטרות לא פנסיוניות – החל בתמיכה בארגון אמהות עובדות וכלה בקבוצת הכדורגל של הפועל פתח-תקווה. למנהלים נאמר שמדובר בהלוואות על סמך "אגרות חוב צמותות". הם האמינו לתומם שזו טעות דפוס והכוונה לצמודות. כשבאו לפרוע את האגרות, צחקו להם בפנים והעמידו אותם על טעותם.

 

כהן לא הסתפק בתגליות המצמררות. בהנחייתו החל האגף לגבש את תוכנית הרפורמה בקרנות הפנסיה שעיקרה סגירת הקרנות למבוטחים חדשים והגנת הוותיקים ברשת ביטחון של המדינה, כתחליף לגיבוי שקבלו באגרות חוב ממשלתיות עם ריבית קבועה. הערכת האגף מצאה כי הפסדי הקרנות מה"צמותות" – עומדים על כ-700 מיליון שקל בשערוך לשנת 2002. כהן לחץ על האוצר לתבוע מההסתדרות את השבת הכסף לקרנות. התביעה הוגשה לבית המשפט אך לא התבררה בגלל הקדמת הבחירות.

 

כהן: הייתי מקדים את בכר

בממשלת שרון השניה סילבן שלום הלך למשרד החוץ והקואליציה עם שינוי הושיבה את ש"ס באופוזיציה. שר האוצר בנימין נתניהו השלים והוציא לפועל את הרפורמה בקרנות הפנסיה שעולה למדינה בפריסה רב שנתית כ-80 מיליארד שקל. גם ניהול הקרנות עבר למדינה, ולידן נפתחו קרנות מקבילות בגיבוי זעום של המדינה ורוב השקעותיהן בשוק ההון. כהן אומר כי אלמלא הקדמת הבחירות הוא היה מסיים את הרפורמה שהגה וגם מגבש את הרפורמה השניה שתכנן, בקופות הגמל, ומקדים את ועדת בכר שהוקמה במינוי של נתניהו.

 

המינוי החוזר של כהן לסגן שר האוצר נחות מתיק השר לשירותי הדת בו החזיק בממשלת אולמרט. שיקולים פנימיים בש"ס בחלוקת התיקים בממשלת נתניהו אילצו את כהן לוותר על התיק, למרות שהצליח בתפקידו. הוא התפשר על תפקיד סגן שר בתנאי שיחזור לאוצר במעמדו בימי ממשלת שרון הראשונה, שהיה מקביל למעמד השר הנוסף באוצר אשר ניתן למאיר שטרית בממשלת שרון השניה.

 

נתניהו הסכים והתפקיד עוגן ברגע האחרון בנספח להסכם הקואליציה. יובל שטייניץ היה מודע להתחייבות. גם המינוי שלו לא הבשיל ברגע האחרון. עוד לפני השבעת הממשלה הוא כבר אמר כי מתוכננות לכהן מספר סמכויות, ולא רק באגף שוק ההון והביטוח החביב עליו. אם יקבל אותו בשבוע הבא נראה שאחד מתפקידיו הראשונים יהיה בהידוק הפיקוח על קרנות הפנסיה החדשות וקופות הגמל הבנקאיות שנמכרו לחברות בשוק ההון.

 

כהן לא לבד

קורותיו של סגן השר כהן מצטרפים לסיפור הצלחה נוסף של שר מש"ס במשרד מקצועי פי כמה מהאוצר. גם השכלתו של נסים דהן, שר הבריאות בממשלת שרון השניה, רובה ככולה תורנית, אבל במשרד הוא נהפך למושא הערצתם של הדרגים המקצועיים. עד היום מתגעגעים אליו. גם דהן התגלה כלמדן בלתי נלאה בוועדות השונות שבהן היה חבר בכנסת. במשרד הבריאות הוא הדהים את הרופאים בידיעותיו ובקיאותו המפליגים ברוב הנושאים שעלו לדיון, מעל ומעבר למנהגו לרדת לשטח ולעקוב מקרוב אחר הטיפול הרפואי בנפגעים בכל פיגוע טרור. הוא בלט באפוד עם הכתובת שר הבריאות על גבו.

 

יובל שטייניץ יכול להירגע. רוב קודמיו, וחלק מתוקפי המינוי שלו, לא היו מקצוענים בכלכלה, אפילו בתקופות משבר, ולא כשלו בתפקיד. בקטע הזה נכון הכלל שקבע פעם יו"ר הכנסת הראשון יוסף שפרינצק, כשהעירו לו על שחרג מכללי תקנות הבית. הוא אמר אז, "תקנון זה דבר חשוב אבל שכל ישר חשוב פי כמה".