שנת 1995 תפסה את מדונה עם רצון עז לעשות שינוי. אופנתי, מוזיקלי, תדמיתי – יו ניים איט. הדי האלבום האחרון שלה "ארוטיקה" עדיין הדהדו בכל אשר הלכה, וגם ההתבטאות שלה בתכנית עתירת הרייטינג של דיוויד לטרמן, שבה הציעה לו להריח את תחתוניה, סימנו אותה כאישה סקסית, פרובוקטיבית וקלת דעת. השינוי, כפי שאומרת שרי אריסון, היה צריך לבוא מבפנים. ואכן כך היה: מי שעתידה הייתה להפוך למלכת אסתר הוציאה אלבום בלדות, החלה ללבוש פריטים שאשכרה כיסו את החלקים האינטימיים של גופה ואף יצאה עם המוזיקאי טופאק שאקור, השם ייקום דמו. תחילה הצהובונים סירבו לקנות את התדמית החדשה ואף לעגו לה על ניסיונה להפוך מזונה לבתולה, אך זו לא נכנעה לרשעות שבצהוב ואף הכריזה שהיא רוצה להיות אמא.
למרות כוונותיה הכנות, אף אחד לא הסכים לקחת אותה ברצינות. אחד העיתונים אף לגלג עליה באומרו "מדונה רוצה להיות אם. כרגע יש 3,000 אבות חשודים", כרמז לחיי המין השערורייתיים והמוחצנים שלה. כאשר באחד הראיונות היא התבקשה להתייחס לתקופה הזו בחייה, שחררה מדונה את האמירה הבאה: "הם היו מרושעים, ציניים ומגעילים, אבל אני ראיתי את המטרה שלי מול העיניים – להיות אמא. הרגשתי מוכנה".

ילדותית, קלילה - וסופר-קולית. לורדס לאון
ואכן, הכרזת המטרות לא הייתה לחינם.
ב־14 באוקטובר 1996 ילדה מדונה את בתה הראשונה לורדס לאון מקשר סמי־חשאי בינה לבין מאמן הכושר ממוצא לטיני שלה קרלוס לאון, והשאירה את העולם עם פה פעור מתדהמה.
העיתונות האמריקאית והבריטית (לשם עקרה מדונה לאחר נישואיה לבמאי גאי ריצ'י) עקבה באובססיביות אחר גדילתה של הילדה לבית לאון. בתגובה מדונה מיעטה לחשוף אותה לתקשורת, וביקשה לתת לה "ילדות נורמלית ככל האפשר". האם אפשר בכלל לדרוש משהו כזה מבתה של מעצמת הפופ החזקה בעולם?
למרבה הפלא, עד גיל 11 תמונותיה של לורדס כמעט לא חמקו לעיתונות, ובדרך כלל היא הוסתרה מאחורי שומרי ראש ענקים במיוחד. עד שביום בהיר אחד הגיעה התמונה שהשאירה את עורכות האופנה עם הלסת ליד הסטילטו: מיני־מדונה מצטלמת בטייץ מפוספס, חולצת טי־שירט רוקנרולית, סרט מצח שחור, גבות כמעט מחוברות (מושיק עפיה, אתה לא לבד) וסניקרס נוטפות אטיטיוד. אין ספק - פשניסטה נולדה.
אט אט התחילו לזלוג עוד ועוד תמונות פפראצי של לורדס ברחובות ניו יורק ולונדון, שהעידו כי לקטנה יש טעם מובחן ועקבי. ירושה מאמא? סטייליסט שמוצמד אליה? אומנת משובחת במיוחד שמניחה את הבגדים על הכיסא בכל בוקר? אין מצב! כשמדונה נשאלה באחד הראיונות לקראת סיבוב ההופעות החדש שלה מי הסטייליסט של לורדס, היא סיפרה: "זה הכול היא בעצמה. היא ילדה גדולה, והיא יודעת מה היא אוהבת. היא בוחרת את הבגדים שלה ועושה הרכבות בעצמה. רק על שני דברים אני מטילה וטו: לא מותגים ולא להסיר שיער, שתיהנה עוד קצת מהילדות שלה".

בפורים האחרון - מדונה מתחפשת ללורדס ומתלבשת לה על הארון (מתוך ה"דיילי מייל")
עניין השפם/גבות של לורדס משתווה כמעט לעניין האופנתי שהיא מעוררת. לפני כחודשיים פרסם ה"ואניטי פייר" כתבה על ילדות בנות שמונה שמגיעות למכוני יופי לשם הסרת שיער, טיפולי פנים ויופי, ויצא נגד התופעה המבקשת לקצר את תקופת הילדות ולהכניס אותן מוקדם מדי לעולם הכאב הנשי. באותה כתבה הוזכרה גם לורדס, שאינה מסירה שיער, כמוקד הערצה חיובי לילדות האלה. אבל האם לורדס רוצה להיות דמות לחיקוי בנושא רגיש כל כך? כמה בלוגרים עוקצניים העלו לרשת תמונות פפראצי שבהן שבה היא מכסה עם ידה את אזור הפה, כרמז לרגישותה הגדולה בנושא וסירובה להצטלם משופמת.
לורדס לומדת בבית הספר לדרמה לילדים מצטיינים במנהטן, שבין בוגריו שחקניות כמו סקרלט ג'והנסון, שרה ג'סיקה פרקר וכריסטיאן סלייטר. הנוכחות היומיומית שלה בבית הספר מאפשרת לצלמי הפפראצי להפיק קריאות עונג מהסטייל המובחן שלה: חותלות גבוהות, טייצים מבריקים, סרטי שיער שכבר הפכו לסמלה המובהק, סניקרס קוליות, עליוניות צבעוניות עם קריצה ברורה לטראש אייטיז, תיקי אימונים מניילונים מבריקים ומשקפי גיקים שמעולם לא נראו הולמים יותר ילדה בת 13.
לא רק לבוש הקז'ואל שלה זוכה לשבחים. לורדס ידועה כבעלת טעם מוצלח ועמוס חוש הומור גם כשהלילה יורד. תמונה שלה מגיעה יחד עם אמא והאבא החורג גאי ריצ'י למרכז הקבלה בתחילת פברואר השנה סימנה אותה כאייקון סטייל בהתהוות: כובע פדורה משעשע, חצאית בית ספר, וסט עם פסי סיגר, צעיף כאפייה שאיתו היא דופקת נוכחות לאחרונה וכמובן החותלות שהפכו לחותם ההיכר שלה.

החותלות. חותם היכר
לורדס ידועה בחיבתה לווינטג' (וככל הנראה לסרט "פלאשדאנס", אחרת מאיפה כל החותלות האלה?) והיא משכללת את התמחותה בין פריטים יקרים, זולים והארון של אמא. המלתחה שלה לא עמוסה, וברוח המיתון גם אינה מנקרת עיניים. היא נצפית בפריטים חוזרים, מה שיכול היה להביא לגזר דין מוות אופנתי אם היה מדובר בכל כוכבת אחרת, אבל אצל לורדס זה נסלח בקלות ואף מצוין לשבח. "היא נהנית לשלב בגדי וינטג' רציניים עם ההשראה האישית שלה ובגדי בייסיק שיש לכל אחת מאיתנו בארון, ומתוך זה ליצור הופעה מושלמת. אין ספק שהיא הבת של אמא שלה, ואולי אפילו עולה עליה", התפייטה חובבת אופנה באחד הטוקבקים באתר ה"דיילי מירור".
כן, נראה שלורדס גם ישבה היטב על ספריית הווידיאו הביתית, והופעות רבות שלה מזכירות מעין מחווה לדמות שגילמה אמה בסרט "סוזן סוזן" (1985), שם התאבזרה מדונה בסרטי שיער, מראה השכבות המפוזר וטלאים משעשעים על הבגדים ששולבו עם משקפי שמש צבעוניים, מוגזמים ופלסטיקיים בעליל.
ההתעלפות מלורדס נוטה לצאת קצת מפרופורציות, בייחוד כששוכחים שבסך הכול מדובר בילדה בת 13 על סף ההתבגרות המינית שלה. המעניין הוא שדווקא את הפן הילדותי והקליל לורדס מצליחה להפוך לסופר־קולי, עד כדי כך שנשים שגילן כפול משלה ממהרות לאמץ אותו: פפיונים גדולים בשיער, קשתות חמודות, נעלי סירה כסופות סטייל סינדרלה, צעיפים צבעוניים ומוגזמים, חולצות עם הדפסים מצחיקים שהיא משלבת עם פריטים שאין לאחותכן הקטנה בארון כמו סקיני סגולים, מגפונים מעור, תיקי אוברסייז וחליפות גבריות עם כובעי קש. אלה מראות מצוינים, מוקפדים ומעוררי השתאות שמתאימים בדיוק לאישיות המיוחדת של הבת של מדונה.
נשאלת השאלה: האם הטעם המובחן שפיתחה הקטנה בגיל צעיר כל כך עלול לעבור מן העולם עם גיל ההתבגרות? מה יקרה כשלורדס תגיע לגיל 16 או 18? האם היא תמשיך לשמור על המראה האורבני־קולי שלה, או שעם צמיחת הציצים היא תאבד את המצפן האופנתי ותחליט להתחפש לנערת זוהר בהפרעה, בדיוק כמו שעשתה אמא שלה? ואם כבר בשאלות עסקינן - האם סטייל זה משהו שנולדים איתו? האם הוא עובר בגנים? מתי באמת זה הגיל הנכון להתחיל לעשות שפם? ואיך לעזאזל ילדה בת 13 מצליחה איפה שכל כך הרבה וואנביז (כמונו) נכשלו? אולי יום אחד, כשלורדס תפתח בית אופנה או תעצב ליין משלה ל"טופשופ", נגלה את כל התשובות. לנו, בכל מקרה, יש תחושה שהיא כאן בשביל להישאר, ולא רק בזכות אמא.