אם להיות כנה, השם הזה - חג החירות - גורם לי מבוכה רבה. על איזו חירות דיברו אותם חז"לים שהנחילו לנו את החג הזה, עטור המעללים? על איזו בחירה?
הרי כשאת רווקה, את מרגישה כבולה לתחושת "חוסר היוצלחיות שלך בעמידה במחוייבות", ולמעמד החברתי-משפחתי בסיכון, שלנעליו את עלולה להיכנס בלית ברירה.
בנוסף, את מרגישה אסורה בכבלי "יד המקרה" ששולחת לגנך רק בחורים חסרי עמוד שדרה או חזון להקמת איזו משפחה. החופש האישי שלך נתון בידי האירועים החברתיים שאליהם את מקושרת, וממשיכה לכתת רגלייך לעברם רק מתוך איזו תקווה אבודה למצוא שם "אהבת אמת", או לכל הפחות סיבה מספיק טובה ללבוש את כל הבגדים ששפכת עליהם אלפי שקלים כמחוות התאוששות מהפרידה האחרונה.
בכל מקרה, עצבונך מסתכם בתחושה, שאילו רק היית מוצאת את האחד, יחיד ומיוחד, אזי החופש, האור והאהבה היו מסובבים תחת אצבעך הקטנה.
אבל מה קורה כשאת סוף-סוף תפוסה בקשר רציני עם בחור נפלא? ממחטות רבות לא יספיקו כדי לקנח את אפך על הפרידה מה"חיים המותרים", שבהם את רשאית לתת לכישופך לפעול על בחורים כיד הדמיון הטובה; את לא יכולה לצאת עם חבר'ה לפאבים עד עלות השחר, רק בשביל להתנקות מאיזו הרגשה רעה, והנורא מכול – את מחוייבת לבטא בפני בן זוגך את רגשותייך הסוערים במילים ברורות וללא איומים.
אז מה, איך עבדו עליך החיים, ואת שוב נותרת כבולה?
מיום ליום מסתבר לכל מי שבאמת נובר קצת בהליכי נפשו הפנימיים, שאל החופש האמיתי לא נגיע על ידי גירושים וגם לא על ידי נישואים. כי כמו שמעידים כמה מהמשברים שבהם לקתה האנושות לאחרונה – אנחנו, בני האדם האומללים, נוצרנו כיצורים בלתי חופשיים בעליל. ומדוע? משום שאנחנו מחוברים זה לזה, תלויים זה בזה, ומושפעים בצורה קריטית זה מזה.
אפשר להקצין ולומר לא רק שאנחנו מחוברים זה לזה, אלא שכל תנועה של כל אחד ואחת מאיתנו משפיעה על כל האחרים נחרצות, כמו גלגלי שיניים במכונה ענקית, שסיבוביו של גלגל אחד, מסובבים את כל היתר.
נשמע כובל? אל דאגה, יש ברירה!
אמנם כשאני, כגלגל שיניים קטן ועצבני, מנסה ללכת לפי הטבע האגואיסטי שלי, לדאוג רק לסיבוביי ה"חופשים" ולשים מקל לכל יתר "הגלגלים" שאליהם אני קשורה, התוצאה היא עולם בקריסה. כי אני למעשה פועלת כמו בורג שאינו מוברג היטב במכונה ומרגיש לחוץ ודרוס תחת תנועת חלקי המכונה.
אבל כשכולנו מסתובבים בהרמוניה, מתוך הבנה שאושרו של האחר הוא בעצם האושר שלי, אז יש לנו סיכוי לא רע להגיע לחופש אמיתי. חופש שבו אני לא מפעילה לחץ על אף אחד, ואף אחד לא מועך אותי. אלא כולנו מסתובבים כמו מכונה משומנת שבה זורמים יופי ותענוג ללא גבול, ואז זה כבר ממש לא משנה אם אני נשואה או רווקה.
זוהי החירות שאליה כדאי לשאוף, בפסח ובכל יום אחר בשנה.
שלי פרץ היא מנחה בערוץ הקבלה - אפיק 66 ב-YES