מיני קבריולה - קסם יקר

אחת המכוניות היותר מקוריות ומרגשות שנמכרות אצלנו, זוכה לגרסה חדשה ומודרנית. קבלו את מיני קבריו, מכונית שתגרום לנהג לחייך חיוך רחב, ובעיקר למנהל הבנק שלו

מוצרי צריכה יכולים ללמד רבות על חייו וחלומותיו של מי שקונה אותם. למשל, שעונים: מה שאמור להיות מכשיר נחמד למדידת זמן, הפך עבור רבים לסמל מעמד ואמצעי לשיפור הדימוי העצמי. כך תמצאו רואי חשבון חיוורים ושמנמנים, שמעולם לא יצאו את משרדיהם, עונדים שעון המתאים לצלילה לעומק של 1,000 מטר. ובשביל מה צריך רואה חשבון שעון צלילה אימתני שכזה? שימוש אחד יכול להיות כמשקולת נייר, אבל סביר יותר להניח שזו הדרך היחידה להתקרב להגשמת חלומות ילדות, על כיבוש הרים וצלילה למעמקי הים. אחרי הכל, זה בדיוק מה שילדים חולמים עליו - ולא, חלילה, על לימודי ראיית חשבון.

מיני קופר S קבריולה

 

תופעה דומה ניכרת בעולם הרכב. למשל, רכבי כביש-שטח: מרבית הלקוחות רוכשים אותם למרות שאין להם כל כוונה לחצות את הנגב מדי שבוע. אז בשביל מה צריך כלי רכב כבד ומסורבל, עם הנעה כפולה, גלגלי ענק ומנוע בזבזני? נו, הרי אלו שוב אותם חלומות ילדות על גילוי ארצות וכיבוש הרים. ומה אומרת אם כך על בעליה, מיני קבריו החדשה - האם גם כאן שבים ומתעוררים חלומות ילדות?

 

התשובה מעט מסובכת, והדרך להבנתה מתחילה בהר מושלג באוסטריה.

 

תנו לגבר?

הריה המושלגים של דרום-אוסטריה אינם המקום האידיאלי להשיק מכונית קבריולה חדשה, אלא אם מדובר בניסיון של ב.מ.וו הגרמנית - בעלת הבית הרצינית בדרך-כלל של מיני - לפתח חוש הומור. ובכל זאת, גם האוויר הקר והשלג לא מצליחים לצנן את ההתלהבות מהגרסה הפתוחה שממתינה לי שם: אי אפשר שלא לאהוב אותה מיד, ולרצות לקפוץ אל מאחורי ההגה.

 

לא הרבה השתנה בעיצוב לעומת הדגם הקודם - החרטום והישבן עודכנו קלות, ויש גם כמה חלקי מרכב חדשים, אבל צריך עין חדה במיוחד כדי למצוא את ההבדלים. וזה לגמרי מובן: המיני, בכל גרסאותיה, היא מכונית בעלת קסם ואופי אמיתיים, ונדמה שכל ניסיון לשנות או לעדכן את העיצוב רק ייגרעו מהקסם. הסיפור זהה בתא הנוסעים. השינויים אינם רבים, וטוב שכך: העיצוב מלהיב כתמיד, עם מד מהירות ענק במרכז, ומסביב שלל לחצנים ומתגים, הנראים כאילו נלקחו ממטוס קרב מתקופת מלחמת העולם השנייה.

 

אלא שכל ענייני העיצוב האלה גם יוצרים בעיה עבור המיני קבריו: עם כל האמפטיה לאופי ולקסם שהיא משדרת, קשה להתעלם מהעובדה שהיא מכונית מאוד, מאוד נשית. נכון, זו אולי אמירה סקסיסטית, שאינה מתאימה לעידן התקינות הפוליטית שלנו. אבל באמת שקשה לדמיין גבר מאחורי ההגה של המיני הזו. קשה לשים את האצבע על סיבה אחת שהופכת אותה לכזו: אולי אלו מידותיה הקטנות, אולי זה העיצוב העגלגל, אולי זו בכלל בעיה גנרית של מכוניות בעלות גג-בד נפתח, ואולי זו סתם בעיה שלי.

 

אגב, גם השימושיות לא השתנתה לעומת הקבריו המוחלפת: תא המטען קטנטן, המושב האחורי מיניאטורי, ולמעשה אפשר להתייחס אל המיני כאל מכונית דו-מושבית. כמובן שמרבית בעיות השימושיות האלה נשכחות כשהגג נפתח: 15 שניות לאחר לחיצה על מתג הפתיחה, נפערים השמיים מעל ראש הנהג והנוסע. וזה באמת עושה את החיים ליפים יותר.

 

לא אנרוקסית

החיים ממשיכים לחייך אל הנוסעים במיני כשמתחילים לנהוג בה. אל ההשקה במחוז קרינתיה שבאוסטריה הגיעה רק גרסת הקופר S, המצוידת במנוע טורבו-בנזין בנפח 1.6 ליטר (175 כ"ס), ובתיבה ידנית בעלת שישה הילוכים. וזה שילוב שעובד מצוין: המנוע חזק וגמיש, עם פסקול מפתיע ומפתה של שריקות יניקה ופליטה, והתיבה מהירה ובעלת חלוקה מצוינת של יחסי העברה. המיני מרגישה זריזה ומהירה, ונתוני הביצועים מאשרים את התחושות: 7.4 שניות מעמידה ל-100 קמ"ש הוא נתון נאה בהחלט.

 

מטבע הדברים, הסרת הגג במיני חייבה הוספת חיזוקים למיניהם, שמתבטאת גם בתוספת משקל: הקבריו כבדה מגרסת הקופר S ה"סגורה" ב-100 ק"ג בדיוק. מלבד פגיעה זניחה בביצועים, אפשר להרגיש את תוצאות הסרת הגג גם "בידיים": כבישים משובשים - או נהיגה ספורטיבית - מגלים שהקבריו איבדה מהחדות והדיוק של גרסת ה-S הסגורה.

 

אלא שלמרות אובדן של כמה אחוזי קשיחות, הקבריו S היא עדיין מכונית נפלאה לנהיגה: מעט מאוד מכוניות כיום - בעלות הנעה קדמית, אחורית או כפולה - יודעות או יכולות לספק את ההנאה שמציעה המיני הזו. ההגה המהיר, התגובה הזריזה של השלדה, ריסון תנודות המרכב המצוין - כל אלה הופכים את הנהיגה במיני לחוויה שאינה שכיחה בעידן שבו מכוניות נדרשות בעיקר ללטף עצים ודובי קוטב.

 

תענוג, אבל

נו, אז מה אומרת המיני קבריו על בעליה? אין ספק שקשה להישאר אדיש לקסמיה: הנהיגה בה מלהיבה ומהנה, הביצועים בגרסת הקופר S מצוינים, והעיצוב עדיין מלהיב - למרות שלא השתנה משמעותית מאז 2004. עם החולשות שלה אפשר לחיות: היא לא שימושית, לא נוחה וגם די רועשת, אבל זה מחיר פעוט יחסית בהשוואה לתמורה שמקבל הנהג.

 

אלא שעניין אחר רחוק מלהיות זניח, והוא משנה לחלוטין את התמונה: כמעט 300 אלף שקל עולה הקופר S הפתוחה (288 אלף לידנית, 298 אלף לאוטומטית). גם אם תחליטו להסתפק בגרסה החלשה יותר - הקופר קבריו הרגילה (1.6 ליטר, 120 כ"ס) - תידרשו לשלם יותר מרבע מיליון שקלים.

 

ועם כל החיבה למיני ולחוויית הנהיגה שהיא מציעה, זה פשוט מחיר שקשה להצדיק: למרות הייחוד והריגוש, יש בשוק המקומי מכוניות ספורטיביות ומרגשות לא פחות, שנמכרות במחירים זולים משמעותית. למשל רנו קליאו-ספורט, או פולקסווגן שירוקו. וכמובן שיש את המיאטה של מאזדה, שמציעה גם הנעה אחורית מהנה וגם גג נפתח - וכל זאת במחיר נמוך מ-200 אלף שקל.

 

מול תחרות שכזו, הקסם של המיני נראה הרבה פחות קוסם.

 

הכותב היה אורח חברת ב.מ.וו