דור המדבר של הכדורסל הישראלי?
הנבחרת שומרת על כוחה, הכוכבים מקבלים חוזי עתק בחו"ל והליגה תחרותית מתמיד. ובכל זאת, קיימת תחושה שכבר לא צומחים כאן ברקוביצ'ים וקטשים. הזנחת יסודות, העמסת יתר, נחיתות פיזית או ששוב אנחנו מלקים את עצמנו לשווא?
יותם הלפרין ישחק בעוד שבועיים וחצי עם אולימפיאקוס בפיינל פור היורוליג. גם ליאור אליהו, על פי השמועות, נמצא בדרכו לחוזה בן מיליון יורו בחו"ל. עומרי כספי הוא מועמד לגיטימי ל-NBA, לאיש אין מושג מי תוכתר לאלופה בעוד כחודש ונבחרת ישראל תשחק הקיץ באליפות אירופה התשיעית ברציפות שלה. על פניו, עולם כמנהגו נוהג.
הכדורסל היה ונותר הענף הייצוגי מספר 1 של ישראל בספורט הקבוצתי, אבל קשה להתעלם מהתחושה שהעסק חורק. הנבחרת זקוקה לנס ו/או לטורניר ההזדמנות האחרונה כדי להתברג ביורובאסקט, הלפרין אינו עודד קטש, ובכלל, נדמה שכבר לא צומחים כאן קטשים ומיקי ברקוביצ'ים. האם אנחנו ניצבים בפני דור המדבר של הכדורסל הישראלי, או ששוב אנחנו מלקים את עצמנו לשווא?
קטש וברקוביץ'. האם בקרוב יצמח יורש? (צילום: יניב בן סימון)
בכדורסל כמו בכדורסל, הכל מתחיל ביסודות. כך נראה שבוע ממוצע של טאלנט ישראלי, אי שם בלב העונה: ביום שני הוא משחק בליגת הנוער, בחמישי בליגת התיכונים ובין לבין מתאמן בשתי המסגרות, כשמרבית האימונים נועדו לטקטיקה ושחרור לפני ואחרי משחקים. את סוף השבוע הוא מקדיש לאימונים בנבחרת. לנוח? אחרי הפרישה. טכניקה ויסודות? בקבוצת הוותיקים, כנראה.
אפקט העומס: "לוקים ביסודות בצורה מחרידה"
בעשור האחרון איבד הענף את כוכביו הגדולים בגיל צעיר. לא עוד ברקוביץ', ששיחק עד גיל 42, או דורון ג'מצ'י, שמשך עד גיל 39. קטש גמר את הקריירה בגיל 25, והוא לא היחיד: יואב ספר תלה את נעליו כשהיה בן 28, הגב של גור שלף משך עד גיל 33, על הפציעות שהטרידו את גיא גודס מיותר להרחיב וגם הקריירה של טל בורשטיין קיבלה טוויסט שלילי כבר בגיל 26.
"בגילאי קדטים ונוער, השתתפתי בשלוש אליפויות אירופה והייתי נחשב לחריג", משחזר מוטי דניאל. "הבן שלי, שון, היה בשש אליפויות בשש השנים האחרונות. אני ממליץ ששחקן לא יוקפץ לנבחרת שבשכבת גיל גבוהה יותר, אבל לפני הכל, חייבים לבטל את הכפילות שבין קבוצות הנוער והתיכונים. ליגת בתי הספר גורמת בעיניי נזק עצום".
העומס לא נפסק גם בעומק קריירת הבוגרים. מוקדמות היורובאסקט התקיימו בעבר במהלך העונה וכך השחקנים היו זוכים למנוחת קיץ בכמחצית מהשנים. כעת הם עובדים כל קיץ, כל הקיץ. וזו לא הבעיה היחידה.
"אין ספק שריבוי המסגרות בא על חשבון אימונים והתקדמות אישית", אומר דניאל. "אתה רואה איך השחקנים שלנו לוקים ביסודות בצורה מחרידה. שחקנים עוברים מסלולים של נבחרות מבלי להשתפר. יותר מעניין את המאמנים אם נסיים במקום השמיני או התשיעי. זה רק הלך והחריף מאז שבכל שנה מתקיימת אליפות אירופה".
אפקט התחרותיות: "לבטל את ליגת הקטסל"
במדינות יוגוסלביה לשעבר וגם במקומות כליטא או יוון, שידעו הישג או שניים בשנים האחרונות והפכו לנבחרות הטובות באירופה, עובדים בצורה שונה. בשפות שלהם אין מושג כליגת הקטסל. למעט טורנירים קצרים שנערכים אחת לרבעון, הקבוצות הצעירות בעיקר מתאמנות ועובדות על יסודות. הניצחון וההישגיות מעניינים אותן אחת לשלושה חודשים.
יותם הלפרין. מיליונר, מצליח, אז מה בעצם הבעיה? (צילום: sprtime.gr)
אלעד חסין, עוזר מאמן מכבי חיפה, הדריך בעונה שעברה את קבוצת הנוער של מכבי רעננה. "צריך לבטל את ליגת הקטסל ולעבור למודל הבלקני, הליטאי והיווני", הוא טוען. "ככה עובדים על היסודות ומתאמנים, במקום לחשוב כל הזמן על נצחונות וסטטיסטיקה. מחלקות הנוער מתנהגות כמו מחלקות בוגרים. אם המאמן לא מביא תואר, באים אליו בטענות ואפילו מחליפים אותו".
"לאחרונה ביטלו את השמירה האזורית בנערים וזה היה צעד מצוין", ממשיך חסין. "אני מקווה שהוא יגיע גם לליגת הנוער. כשנופל לידינו שחקן בגובה 2.17 מ' כמו רוברט רותברט, האיגוד צריך לקחת אותו כפרויקט ולתת לו את הכלים. בגיל בוגרים אי אפשר לעבוד על יסודות. הדברים האלה צריכים להתחיל בבסיס ולא לבוא כתיקון".
הסקאוט ירון ארבל מלווה מקרוב את כל אליפויות היבשת לצעירים: "ישראל תמיד עולה בכמה דרגות על יריבותיה בטקטיקה ורואים את זה באופן מהותי בגילאי הקדטים והנוער. אנחנו שולחים סקאוטים למשחקי הכנה, בעוד האחרים פשוט באים לשחק ולא יודעים למי לתת מטר ומי חודר בשמאל. זו גישה שונה לחלוטין".
"השחקן הלא מגובש לא מקבל דקות כבר בנוער", מוסיף ארבל, "כי המאמנים מעדיפים ללכת עם השחקנים הבשלים שיביאו תארים. לא תמיד יודעים את מי לפתח. בסופו של דבר, ליכולת הפיזית יש משמעות אדירה ואצלנו עדיין מדברים על קליעה. זה לא מקרי שכספי ואליהו הם לא רק הכוכבים העולים שלנו, אלא גם האתלטים הגדולים ביותר, אבל יש גם אתלטים שמתפספסים ולא מגיעים לכלום".
המודל היוגוסלבי: "לייצר שחקנים, לא מדליות"
מוני גאון היה חבר בצוות המקצועי של בוסנה סראייבו בימיה הגדולים ולפני כשני עשורים עלה לישראל. הוא משמש, למעשה, כאיש הקשר המרכזי בין הכדורסל העברי לזה שבמדינות יוגוסלביה לשעבר ומעריך: "אולי לא נראה את הירידה ברמה של נבחרת ישראל כבר באליפות אירופה הקרובה, אבל בשנתיים הבאות נתחיל להרגיש את זה".
"ביוגוסלביה ספרו כמה שחקנים ייצרת ולא כמה מדליות הבאת", מצביע גאון על ההבדל בגישה. "כשהגעתי לפה, העבודה עם הצעירים היתה הרבה פחות מאורגנת. חשבו עם אילו שחקנים אפשר לקחת תארים ולא כמה מהם ייצאו לבוגרים, אבל יש התקדמות. אם מכל שנתון יוצאים שניים או שלושה שחקנים, זה מראה שעובדים טוב".
סאריקופולוס. "ישחק בנבחרת יוון בתוך שנתיים" (צילום: fibaeurope)
גאון מוצא שוני גם בנערים עצמם. "זה לא שאין כשרונות בארץ, בוודאי אחרי העלייה מרוסיה, אבל חסרה פה עבודה אישית", הוא מבהיר. "ביוגוסלביה, התקופה ששחקנים הכי שנאו היתה הפגרה, כי דווקא אז, כשלא היתה מסגרת קבוצתית, עבדו איתם נון סטופ על יכולות אישיות. היו שחקנים גדולים שאמרו לי שהם כבר לא מסוגלים לראות את הכדור, אבל בדיעבד הבינו כמה זה עזר להם".
המודל היווני: "אצלנו לא יצמח פפאלוקאס"
חסין, ששימש כעוזרו של פיני גרשון באולימפיאקוס, מספר על קבוצת הנוער: "צפיתי באימון וזה היה דבר שונה לחלוטין. מקדישים שעה שלמה לטכניקה ולעבודה אישית, עובדים עוד עשר דקות על טקטיקה ואז משחקים. לקחו סנטר בגובה 2.13 מ', זיסיס סאריקופולוס, ועבדו איתו בהיי פוסט כדי שילמד לתפקד גם כפאוור פורוורד. היום הוא משחק בקולג' ובתוך שנתיים יהיה בנבחרת יוון".
- ואיך עובדים עם השחקן הישראלי?
"אני רואה בנבחרות הצעירות איך הדור פחות ופחות טוב. בעבר היו מחזקים אצל הילד את הנקודות החזקות שלו, כדי שיהפכו לקטלניות, אבל היום מכריחים קלעי לשים כדור על הרצפה. אין לנו היום 'פיור שוּטר'. פעם היו ג'מצ'י, ארז חזן ואמיר כץ. היום יש רק יהוא אורלנד".
ארבל מנמיך ציפיות בכל הנוגע להשוואה עם היוונים: "יש הבדל פיזי. לעולם לא יגדל כאן תואם יאניס בורוסיס וגם לא נראה רכזים כמו תיאו פפאלוקאס ודימיטריס דיאמנטידיס, כי כל מי שמגיע ל-2.00 מ' נשלח אוטומטית אל מתחת לסל. מי שגבוה עוד יותר, פשוט לא מוצא שחקנים במימדים שלו וככה קשה להתפתח".
דברים שנראים משם: "אנחנו מלקים את עצמנו"
ואולי הבעיה נעוצה בכלל בליגה? "לפני עשר ו-20 שנה, שחקנים קיבלו דקות משמעותיות בבוגרים כבר בגיל 16 או 17, והיום זה מגיע בגיל מאוחר הרבה יותר", מספר דניאל. "הייתי בן 15 כשעליתי לבוגרים של הפועל חולון ואחרי שנתיים הייתי שחקן מוביל עם 25 דקות. זו במה דמיונית במונחים של היום. כספי הוא היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל. היינו חבורה ישראלית שהובילה את הקבוצה, בעיקר כי היה לנו מאמן צעיר בשם פיני גרשון, שלא פחד מאף אחד".
אלא שלא הכל רע כל כך ובהחלט ייתכן שדברים שרואים מכאן - לא רואים משם. מאמן דינמו מוסקבה, דייויד בלאט, אומר: "מיקי ועודד היו כוכבים נדירים בכל קנה מידה. גם היום יש שחקנים שמתפתחים ומצליחים. לא אימנתי בישראל כבר חמש שנים ומכאן זה לא נראה שהדור הזה פחות טוב מקודמיו. בנבחרת שזכתה במדליית הכסף בטורינו 1979 שיחקו ארבעה מתאזרחים. כיום יש רק אחד, ובכל זאת ישראל הגיעה לתשע אליפויות רצופות. אם לא היו שחקנים מתוצרת כחול-לבן, זה לא היה קורה".
"בסופו של דבר, גדלים פה כוכבים", מסכים ארבל. "הלפרין, כספי ואליהו יהיו, או שהם כבר עכשיו, כוכבים בקנה מידה אירופי. אנחנו מאוד אוהבים להלקות את עצמנו, זה חלק מהישראליות".