תמר שלי, תמרי האהובה, אני מת כאן בלעדייך

רק הזיכרון הדועך של חיינו המשותפים הופך את זוועות המקום הזה לנסבלות. פעמים רבות הייתי מהרהר בה, אם כי טעם בכך אין, שהרי יקירתי שלי איננה עוד - נקטפה מבין החיים בשיא פריחתהּ. האם גורל היה זה? איזו יד נעלמה? לא אדע. סיפור

תמר? תמרי שלי?

 

אך היא איננה. קרן שמש ראשונה של שחר מפלחת את האפלה וחושפת שוב את המקום הנורא בו אני כלוא, את בית הבלהות הזה, ששרוי עכשיו בדממה כמעט מוחלטת. רק השעון על הקיר ממשיך בתיקתוקו האינסופי, מונה את שניות חיי ההולכות וחומקות.

 

אני גוסס.

 

כמה זמן חלף מאז הגעתי לכאן? כמה שניות מאז גיליתי שגופי, או מה שנותר ממנו לאחר העינויים, צף בנוזל שנועד לשמר את חיי כשרק ראשי המושפל מבצבץ מעליו? מזה ימים שאני שרוי כך – קטוע, גדוע, חסר-אונים וקול ותקווה. נותר לי רק להשקיף באימה על אותה מאורה של פלצוּת.

 

אינני לבדי כאן. אחרים, חסרי ישע כמותי, מרחפים בין חיים ומוות. שרידיהם של נוספים פזורים באקראי פה ושם, כמו אשפה! לא יכולתי לעשות דבר מלבד לחכות.

 

טיק. טק.

טיק. טק.

 

תמר שלי... אהובתי המוזהבת. רק הזיכרון הדועך של חיינו המשותפים הופך את זוועות המקום הזה לנסבלות. פעמים רבות הייתי מהרהר בה, אם כי טעם בכך אין, שהרי יקירתי שלי איננה עוד - נקטפה מבין החיים בשיא פריחתהּ. האם גורל היה זה? איזו יד נעלמה? לא אדע.

 

קרני שמש הבוקר שטפו אותי, מחיות ומרנינות, ולרגע, רק לרגע הרגשתי שוב חיים מפעפעים בי ומניסים את האימה. אך הרגע חלף. אין לזה עוד חשיבות, חשבתי בעוד גופי קמל לאיטו, אילם כמו כל האחרים. לעולם לא אצא חי מן המקום הזה.

 

יאוש. יגון. זוועה זוחלת.

 

טיק. טק.

טיק. טק.

 

אך לפתע - קולות. רחשים הולכים וקרבים, צעדים כבדים על רצפת האבן. זו היא שמתקרבת...

 

היא! בעלת הבית, האדונית. צועדת לה בינות לגוויות מבלי שיעוררו בה ולו מעט חמלה. אם הוא, בן-זוגהּ, רע ואכזר, הרי שהיא מרושעת שבעתיים, שכן הוא עושה זאת רק כדי לרצותהּ, בעוד היא זו המפיקה הנאה חולנית מסבלנו.

 

לא פעם עצרה לידינו, בוחנת את קורבנותיהּ בעיניה הרעות, צופה בנו גוססים בחדווה לא מוסתרת, כאילו שאבה הנאה מכל רגע שחלף ולא ישוב עוד. בהיסח הדעת היתה חוטפת אחד מאיתנו ותולשת את איבריו בזה אחר זה, באיטיות מייסרת, אדישה למומים הנוראיים שהיא מטילה בקורבנהּ הגווע בלאו הכי. שום קול לא נשמע כשהיתה עושה זאת, כי אילמים היינו כולנו, אך הדממה שליוותה את המראות היתה נוראה יותר מצרחות של אימה וייסורים. כמה ייחלתי להתפוגג באותם רגעים, להיעלם אל תוך האין.

 

הפעם הזו רק חלפה על פנינו מבלי להקדיש לנו תשומת-לב מיוחדת. מזל היה זה, אך כמה זמן יחזיק מעמד?

 

טיק. טק.

טיק. טק.

 

השעות חולפות. בקרני השמש השוקעת נוצרה אשליה זהובה לרגע קט... תמר שלי. איזה עינוי! יחד גדלנו זה עם זו, לרגע לא נפרדנו. היא היתה שלי, ואני שלה. אך הגורל אדיש, אכזר, כמעט כמו הזוג המחריד, והוא ניתק אותנו. לעולם לא אראה אותה עוד בחיים, מלבד במשחקים של אור וצל.

 

זמן לא רב לאחר שנלקחה ממני, בעודי מתאבל ומתגעגע, היכה הגורל בשנית – צל פתאומי ארוך ומאיים, להב קר בחשיכה והנה אני כאן, שללּ של גבירת הבית ושל שותפהּ לפשע.

 

לעיתים היה חוזר ואיתו עוד כמה קורבנות חסרי ישע. בפעמים אלה היינו עדים אילמים בעל-כורחנו למחזה מחריד לא פחות, עת היו השניים מתנפלים זה על זו - נושכים, נוהמים - בזרועות שלוחות מגששות ומוחצות. כל זה היה מוביל להזדווגות שלוחת רסן, מחרידה ולא טבעית. כאלו מראות... חיות! פשוט חיות! האלימות הגסה של המעשה עמדה בניגוד לועג לעדנה שידענו אני ותמר האהובה שלי.

 

ופעם אחת, נוראה במיוחד...

 

פעם אחת הייתי עד לשפלות כמותהּ לא ניתן לשער. אילם חזיתי בשימוש שעשו בגופו הגוסס והקמל של אחד מאיתנו לצרכיהם המתועבים... אילם צפיתי בשעה שהוא, הרוצח, עינג אותה בדרכים כה נוראות עד שמילים לא יצליחו לתארן.

 

תמר, תמרי שלי... האם את במקום טוב יותר?

 

מתי יגמר כל זה?

 

טיק. טק.

טיק. טק.

 

יום אחר יום הלך הבית ונמלא אסירים. בכל פינה ראשים מציצים, חיים למחצה, בוהים בחלל בחלחלה - עדים לתועבות בלתי נסבלות, למעשים גסים כל כך.

 

חיים אחר חיים נגמרו ללא סיבה, רק לצורך שעשוע

היא לא ידעה שובע! עוד ועוד דרשה ממנו. והוא, עבד נרצע, היה יוצא וחוזר ומביא אחרים. חיים אחר חיים נגמרו ללא סיבה, רק לצורך שעשוע. או אז היה אוסף את גוויותיהם הנבולות של אלה מאיתנו שלא שרדו את הלילה ומסלק אותם. כל אלה שהגיע זמנם.

 

וגם זמני מגיע. תקתוקו של השעון מבשר זאת.

 

בוקר אחד חשתי זאת: התחלת הסוף, איטית אך בלתי הפיכה. ידעתי שגופי הפגוע לא יחיה לראות את הבוקר הבא.

 

או אז, בתחושה של השלמה והקלה הרכנתי את עלי הכותרת שלי וציפיתי למוות שיאסוף אותי אליו.

 

תמר... אמנון שלך חוזר אלייך.