בחירות 2009: דורון הכי טוב, קונלי בכי רע

פרקינס עלה לשלטון, קוקיה נעל את הקן, ניב יהיה ברקוביץ' ופרנקו לא יצא מהקווים. עוד במצטיינים: פלורס, כספי, סניד ורנדל. ורק הזר של ראשל"צ נותר מאחור. החמישייה הסוגרת, ספיישל סיכום העונה הסדירה

הבחירות לכנסת שהתקיימו כאן לא מזמן, מהוות בעצם, כפי שאתם יודעים, רק הקדמה לבחירות המעניינות יותר של השנה, אלו של החמישייה הסוגרת. לאחר משאל עם בקרב אנדי הכדורסל של האתר, אנחנו מגישים את רשימת הנבחרים שלנו.

 

אתם מוזמנים לערער, לשבח וגם להוסיף משלכם. וכפי שכתוב בהודעה שנשלחה לבוחר, הבחירות הן אישיות ולא ניתנות להעברה. לכן לא תמצאו כאן את הקבוצה המפתיעה או את זו ששיגעה את האוהדים שלה (בוקר טוב, מכבי ראשון לציון), אלא רק את האנשים שהפכו את העונה שלנו למעניינת יותר. את הסיכום האמיתי נעשה אחרי הפיינל פור, וכעת - לבחירות של העונה הסדירה.

דבון ג'פרסון, תביאו לנו עוד שחקנים כאלה (עוז מועלם)

 

מאמן העונה: דני פרנקו (הפועל חולון). אחדות דעים כזו לא נרשמה מאז זכה בתואר... מיקי דורסמן. פרנקו לקח קבוצה שהיו מי שהטילו ספק אם בכלל תסיים

את העונה בכלל על הרגליים, שלא לומר תישאר בליגה, וסחף אותה למקום הרביעי. ולמרות שזה סיכום העונה בליגה, גם את גביע המדינה הוא כבר הספיק לקחת. צנוע, ישר, אימפולסיבי על המגרש ורגוע מחוצה לו. הצליח לחבר שחקני אחד-על-אחד מעולים כמו פלורס וטולברט עם שחקני נשמה והגנה כמו קוקיה וליפשיץ לעונה חלומית. ברכותינו. מעתה בהחלט לא רק ניצב, פרנקו.

 

שחקן העונה: דורון פרקינס (מכבי חיפה). כאן היתה לנו התלבטות גדולה מאוד. לואיס פלורס (20 נקודות, 3.8 ריבאונדים, 2.8 אסיסטים, 18.2 נקודות מדד) היה אולי השחקן הטוב ביותר בליגה, אבל ההבדל, בסופו של דבר, נמדד בשני דברים.

עומרי כספי מול הלמס ור"ג, הפך לגו-טו גאי של מכבי (אלי אלגרט)

 

האחד - בארבעת המשחקים בהם היה פרקינס פצוע, המאזן של חיפה הסתכם ב-3:1. ואם נחשיב גם את גמר הגביע בו לא שיחק (ואתם זוכרים מי ניצחה בסוף את מי), די ברור כי פרקינס עבור חיפה הוא יותר מאשר השחקן המוביל. והשניה - פרקינס הצליח להיות לא רק שחקן מעולה (16 נק', 5.4 ריב', 5.8 אס', 3 חטיפות ומדד משוקלל של 20.8), אלא גם אחד שעושה את השחקנים שמסביבו (קוז'יקרו, ג'פרסון, סיילס) לטובים הרבה יותר מאשר בלעדיו.

 

עוד בחמישיית העונה: עומרי כספי, שהפך לגו-טו-גאי של מכבי תל אביב בדקות האחרונות של משחקים צמודים (ראה המפגשים האחרונים מול גבעת שמואל וראשל"צ); עומאר סניד, שהיה לאורך העונה השחקן הטוב ביותר של הפועל ירושלים (14.7 נק', 7.2 ריב', 5 אס' ומדד 20.1); ובראיין רנדל, הסו קולד סנטר של גליל/גלבוע, שהמספרים שלו (14.3 נק', 7.5 ריב', 1.4 חסימות ו-20.5 נק' מדד) ממש לא מספרים את העיקר אצלו - משחק ההגנה.

פרנקו עם הגביע, אף אחד לא האמין שיהיה פה (אלי אלגרט)

 

מלך המדד: ראשון טרנר (עירוני אשקלון). מיסטר דאבל-דאבל. ראשון סיים ראשון במדד היעילות עם 23.8 נק' וגם בטבלת הריב' עם 10.6, ניפק 12 דאבל-דאבלים ועם המון מאמץ הוביל את אשקלון ברגע האחרון עד לפלייאוף העליון. אז מה חסר לו כדי להתברג בחמישייה? לעשות את זה בקבוצה גדולה יותר. לא פלא שהוא כבר מבוקש בפאניוניוס. אגב, במספר משחקים הוא באמת עלה מהספסל.

 

שחקן ההגנה: אורי קוקיה. אחד השחקנים הפחות מוערכים ערב העונה והיותר מוערכים, ובצדק, בתומה. הראשון בין הישראלים בריב' עם 7.1 למשחק ב-22 דקות בלבד, ואם היו עושים גם סטטיסטיקה של כמה נקודות ירדו מהממוצע של השחקן שעליו שמר - כנראה שהוא היה זוכה במקום הראשון.

דורון פרקינס, גם יעיל וגם הופך את חבריו לקבוצה לטובים יותר (חגי אהרון)

 

גם בראיין רנדל מהגליל, משה מזרחי מחיפה וצמד החוסמים עוסמאן סיסה את שון ג'יימס מבני השרון הציגו הגנה טובה מאוד לצד עונה התקפית בינונית ברובה. סביר להניח שגם בסדרת הפלייאוף בין שתי הקבוצות מהמקומות 3-6, שתפגיש בין שני המאמנים שהתמודדו על העליה לפיינל פור גם בעונת 2005-2004 (עם אשקלון ונהריה) - אריאל בית הלחמי ואבי אשכנזי, נראה בעיקר הגנות דורסניות.

 

הפריצה: ניב ברקוביץ'. הקדים בפוטו-פיניש את גל מקל. נכון שאין דין מספרים מרשימים בקרית אתא (11.8 נקודות מדד) לקצת פחות מרשימים (7) בגליל/גלבוע, אבל מי שראה השנה את המשחקים של ברקוביץ' ג'וניור, ראה שחקן שהפך בשקט-בשקט לכוכב של הקבוצה.

דרון וושינגטון, אחד מצמד החגבים האנושיים בליגה (אלי אלגרט)

 

ברקוביץ' העמיד במדי הקריה את המדד השני בגובהו מבין אלה ששיחקו שם במשך כל העונה ושימו לב לנתון החטיפות - 2.8 למשחק (שני בליגה). מקל עוד יהיה כוכב, אולי אפילו במכבי ת"א, אבל בינתיים התואר הולך לילד של מ.י.ק.י, שיכול להתגאות בשני בנים אשר הפכו (בניגוד אליו) לשחקני הגנה טובים מאוד.

 

המאכזב: רוברט קונלי ג'וניור. משחקן ששיחק בקבוצות כמו טאו ויטוריה ו-וילרבאן היינו מצפים ליותר מאשר להצעיד קבוצה עם תקציב גבוה יחסית ואולם חדש ומשופר למקום הלפני אחרון בליגה.

קוקיה בצד החזק שלו - ההגנה, מול מגי (אלי אלגרט)

 

טרם העונה סיפק קונלי 40 נק' במשחק אימון מול מכבי ת"א והרים לתיקרה את הציפיות, אולם לצד משחקים אדירים לאורך העונה הפגין גם משחקים עם חולשה

ואפאטיות בלתי מוסברות. על הנייר המספרים אמנם לא כל-כך נוראיים (17 נק', 5.2 ריב', 18.3 נק' מדד) אבל האחוזים לשלוש גרועים (31), ומשחקן כזה אתה בהחלט יכול לדרוש פחות משחקים עם מדד חד ספרתי (8).

 

השחקן האטרקטיבי: דבון ג'פרסון ודרון וושינגטון. כאן כבר לא יכולנו להחליט והוכרע כי המאבק יינעל רק בפלייאוף. שני חגבים אנושיים שהביאו לנו דאנקים מדהימים, חסימות מרהיבות ותשוקה אדירה למשחק. תבחרו אתם למי מגיע יותר. ובקשה אחת למאמני קבוצות הליגה בעונה הבאה: תביאו לנו בבקשה עוד זרים כאלה.

 

השתתפו במשאל: אהוד כהנים, אהרל'ה ויסברג, רענן וייס, יוני לב ארי ודנה סידי