כולם מדברים על פרווה, אף אחד לא מדבר על עור

מעיל פרווה זה לגמרי לא תקין פוליטית, אבל על מגפי ותיקי עור אף אחד לא מרים גבה. למה בעצם? איתי להט בוחן את השימוש בעורות בתעשיית האופנה

למה אף אחד לא מדבר על השימוש בעור בתעשיית האופנה? התשובה הטנטטיבית לשאלה הזאת נמצאת אולי בתפיסת העולם שלנו – חיות חמודות ופרוותיות למראה הן סקסיות ויש מי ששומר עליהן. פרווה גם יוצרת תחושה "חייתית" יותר, בעוד שאת העור קל לנתק מחשבתית מבעליו המקוריים. כך או כך, לא נראה שעולם האופנה ממהר למצוא תחליף למנהג האנושי לעבד וללבוש את עורן של חיות שונות.

 

עור הוא מוצר לוואי של תעשיית הבקר, אלא שככזה, הוא אחד מהמוצרים הרווחיים ביותר שיש לתעשייה להציע. אנחנו כצרכנים תופסים את ייצור העור

 כ"ניטרלי", שאיכשהו טרם דבקה בו התדמית השלילית שדבקה בתעשיית הפרוות או בתעשיית גידול הבקר. אלא שמוצר הלוואי הזה הוא תנאי הכרחי לרווח עבור תעשיית הענק של גידול ושחיטת הבקר. בארגון אנונימוס הישראלי לזכויות בעלי החיים יודעים לספר כי "העור, העצמות, הדם, השיער, הטלפיים – חלקי הגוף שאינם נאכלים על-ידי בני-אדם – הכל מעובד ונמכר בתור מזון לחיות שונות, כימיקלים ואביזרים שונים. העור הוא היקר מבין מוצרי-הלוואי האלה. גידול החיות, הובלתן, הריגתן ועיבודן – כל אלה גוזלים משאבים רבים, ובתנאים אלה ההכנסות ממוצרי-לוואי משמשות גורם מכריע בהפיכת התעשייה לרווחית.

 

חשיבות היקף המכירות של מוצרי עור, העומד על כ-10% מההכנסות של תעשיית בשר הבקר, עולה בהתמדה עם הירידה שחלה בצריכת בשר בקר מאז שנות השבעים. כך, מכירת מוצרי עור מכתיבה יותר ויותר את עתיד תעשיית הבקר בכלל. כדברי התאחדות מגדלי הבקר האמריקאית: "שימוש במוצרי-לוואי מאפשר לשמור את מחיר בשר הבקר לצרכן נמוך מכפי שהיה עלול להיות. עורות הם מוצרי-הלוואי היחידים החשובים באמת".

מימין למעלה, עם כיוון השעון: צמידי עור וזהב של הגר סתת, שעון עם רצועת עור מהחנות פרינס, חגורת עור לבנה של מנגו. צילומים: ניר יפה

 

יש תחליף?

מסתבר שאינטרסים לא חסרים לשימוש בעור באופנה, גם אצל היצרנים וגם אצל הלקוחות. איך אפשר לוותר על הסקסיות של מגפי העור? איזה תחליף יש למעיל אופנוענים שיקי עשוי עור? והאם חגורות שהן לא עור מסוגלות לחיות ולשמור על המראה הרענן של אחיותיהן למותן? אז זהו, שאופציות לא חסר. את מעיל העור למשל ניתן להחליף במעילים מחממים ומבודדים לא פחות, עם עמידות גבוהה יותר לרטיבות. למעשה, עור אינו באמת מבודד בפני רטיבות, הוא פשוט מציג עמידות טובה למים, אבל בהחלט לא מבודד לחלוטין מפני גשמים. חומר שכן עושה את העבודה באופן מושלם ואף מבלי לפגוע בסביבה, הוא הפליז. הפליז הוא בד העשוי מסיבי פוליאסטר שחלק גדול מהם מגיע ממחזור פלסטיק ובקבוקי שתייה. בתחילת דרכו היה הפליז ציוד מקצועי למטיילים: הוא התהדר במשקל קליל, וברמת בידוד מצוינת. בנוסף לפליז, קימים מגוון חומרים אחרים נטולי עור שהם תחליף מצוין להלבשה עליונה, כמו קורדרוי, פוליאסטר, ג'ינס, ויסקוזה, קטיפה מיקרופייבר וכמובן כותנה.

 

עקב האכילס של תחליפי העור, לפחות מבחינה אופנתית, נמצא במגף ובנעל. איך משווים להנעלה שלנו מראה סקסי מבלי לשחוט חיות? גם כאן קיימות לא מעט חלופות, שעושות את העבודה היטב. נעליים צמחוניות ניתן למצוא, למשל, בדמותם של מגפי הגומי שחזרו לאופנה לאחרונה, ולא רק שהם יותר אטומים לגשם, אלא הם משווקים במחירים ידידותיים יותר לכיס ממגפי העור המסורתיות. בצידה השני של הסקאלה העונתית, בקיץ הישראלי, באמת שאפשר וכדאי להיפטר מנעלי העור – לכפכפי הגומי ממש אין תחליף.

 

איכות ללא מתחרים

המעצבת מיקה בשן מסבירה למה בכל זאת תעשיית האופנה ממשיכה במרץ להשתמש בעורות: "בתור אוהבת חיות אני אומרת לעצמי, לא לאחרים, כי תעשיית העור היא תוצר לוואי של תעשיית הבשר. כל עוד אנשים אוכלים בשר בכמויות יהיה קיים עור לביגוד ואיתו תשגשג תעשיית אופנה מסביב לעור. מעבר לעובדה זו, אני אוהבת לעבוד עם עור כי יש לו מגע אחר והוא נושם, הוא לא אטום לחלוטין בהשוואה לחומרים סינתטיים. עור הוא מין הטבע והוא מתנהג כך, יש לו איכות שלא ניתן להשיג עם תחליפים".