ערב יום השואה יוצאת הסתדרות העובדים במאבק למען 141 עובדים המשמשים כמטפלים לניצולי שואה. ההסתדרות טוענת כי המדינה מפלה אותם בכך שהם מועסקים באמצעות חברת כוח אדם, ולא נקלטו עדיין בשירות המדינה, וזאת בניגוד לחוק.
"מדובר באוכלוסיית עובדים שבמשך שנים רבות נתנו את נשמתם למען ניצולי שואה", אמר ל-ynet יו"ר הסתדרות עובדי המדינה, אריאל יעקובי. "במקום לקיים את החוק, מדינת ישראל מתעלמת מהם ומסרבת לקולטם כעובדי המדינה".
ההסתדרות דורשת לקלוט את אותם מטפלים, העובדים בהוסטלים ובבתי חולים לבריאות הנפש, שמטפלים בניצולי שואה שמצבם רעוע, כעובדי מדינה מן המניין. במוסדות אלה מבצעים המטפלים עבודות כמו ניקיון, חיתול, ודאגה לצרכים היומיומיים של הניצולים. מההסתדרות מוסרים כי במשך שנים הועסקו 700 עובדים במעמד של עובדי כוח אדם בהוסטלים ובבתי חולים ממשלתיים לבריאות הנפש, בעוד שעל-פי חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, שנכנס לתוקפו באוגוסט 2008, היו אמורים כבר להיקלט כעובדי מדינה מן המניין.
ממשרד התמ"ת התקבל אישור חריג, להאריך את העסקתם כעובדי קבלן בשישה חודשים נוספים (מעל לשישה החודשים המותרים בחוק). בתחילת אפריל הסתיימה התקופה החריגה, אך לא כל העובדים נקלטו כעובדי המדינה, וכעת החליטה ההסתדרות לצאת במאבק למען אותם 141 עובדים שלא נקלטו. אריאל יעקובי אף פנה במכתב לנציב שירות המדינה ומשרד הבריאות בדרישה להסדיר את מעמדם. "אני מתקשה להבין מדוע המדינה מעדיפה קבוצת עובדים אחת על אחרת" אמר.
מנציבות שירות המדינה נמסר בתגובה, כי: "הפנייה התקבלה לפני שבועיים והיא נמצאת כרגע בדיונים, בין הנציבות לבין משרד האוצר ומשרד הבריאות. תוך ימים צפויה החלטה בנושא".
בשיחה עם ynet, סיפר עמי, העובד כבר למעלה משבע שנים כמטפל בהוסטל השייך לבתי חולים פסיכיאטריים, כי תפקידו לעזור לאחיות לסייע בצרכים הכי בסיסיים של ניצולי השואה כמו רחצה ואכילה. הוא עובד במשמרות של שמונה שעות כל אחת, ולעתים גם נשאר לעבוד במשמרות לילה. הוא עצמו דור שני לניצולת שואה, ולדבריו, מאז שהוא זוכר את עצמו הוא חי את חוויית השואה.
"אני עובד בעבודה קשה וסיזיפית, ואם אתה לא אוהב אנשים פשוט אי-אפשר לעבוד בזה. אימי ניצולת שואה ואני חי את החיים האלה מאז שאני נולדתי. לא התכוונתי מלכתחילה לעסוק בזה, פשוט איכשהו החיים הובילו אותי לכך שגם בעבודתי אני מתעסק בשואה. העבודה עם נפגעי נפש מאוד שוחקת. כשאתה עובד עם נפגעי נפש אתה הולך עם זה לעבודה ויוצא עם זה משם. זה משהו שאי-אפשר להתרגל אליו, הנפש מאוד חשופה".
הוא מקווה שההסתדרות תפעל סופסוף למען העובדים, אך לא הופתע לאורך השנים מיחסה של המדינה. "אני לא מתפלא מהיחס של מדינת ישראל, הרי כל היחס לניצול השואה הוא יחס גרוע ולא ראוי. אז אי-אפשר לצפות שלעובדים המטפלים בניצולים יהיה יחס טוב. אנחנו לא עובדי המדינה אך ורק בגלל האינטרסים הכספיים, כבר שנים אנחנו מדברים על זה שאנחנו מרוויחים משכורת נמוכה מאוד ללא תנאים ונשארים עובדי קבלן".