הבטיח להתחתן והתחרט? את יכולה לתבוע

הוא הבטיח לך שהוא מחכה "לרגע הנכון" לעזוב את אשתו ולשאת אותך במקומה, אבל בסוף "שכח". איש לא יחזיר לך את השנים שפספסת בהמתנה עקרה, אך תקדימים משפטיים מראים שיש מקרים שבהם את יכולה לתבוע אותו - ולזכות בפיצויי

כשקרן (שם בדוי) חגגה 33, היא גילתה שהיא בהריון בפעם השלישית. זה היה אחרי 7 שנים, במהלכן נכנסה ממנו להריון פעמיים, ובשתי הפעמים הפסיקה את ההיריון, לבקשתו. רק כי הוא התחנן. לכל החברות שלה, בלי יוצאת מן הכלל, כבר היו 2 ילדים, לאחת אפילו 3. והיא רצתה רק אחד. קטן. לא משנה אם בן או בת, רק שיהיה שלהם, סמל לאהבתם האינסופית. רק אחד, או אחת, מה היא כבר מבקשת.

 

זה התחיל בפינת הקפה המשרדית, בערב, כשכולם כבר הלכו הביתה. לקרן לא היה אז לאן לחזור, ולאהוד היה, אבל הוא לא רצה לחזור לשם. בהתחלה הם היו שותים קפה במטבחון, מחייכים בשתיקה מביכה. לאט לאט הקפה הפך להיות רק התירוץ. הוא אמר לה שמעולם לא הרגיש כך, ושרק עכשיו הוא מבין שכל החיים חי בשקר. שהוא לא אוהב את אשתו כבר המון שנים, ושקרן החזירה לו את החשק לקום בבוקר. קרן, מצידה, הייתה ברקיע השביעי. מרחפת מאושר, חיכתה ליום בו יממשו את אהבתם ואהוד יעבור לגור איתה. הוא הבטיח לה שביום הולדתו ה-7 של בנו הצעיר הוא עוזב. סימן למזל, נהג לומר לה. וקרן חיכתה. בנו של אהוד הספיק להגיע "רק" לגיל שש וחצי, כשקרן הציבה אוליטימטום: או שאתה עוזב עכשיו, או שאני מגדלת את הילד הזה לבד. אהוד סירב לשמוע על כך, והודיע לקרן שאם היא לא מפסיקה את ההיריון הוא עוזב. לא את הבית, אלא את קרן.  

 

במהלך השנים בהן הייתה בקשר עם אהוד הספיקה קרן גם להתחתן עם אדם אחר, שעימו חלקה ילד משותף. אהוד לחץ על קרן להתגרש מבעלה, ואף לווותר על זכויותיה הממוניות, תוך הבטחה שלאחר מכן, יעזוב גם הוא. קרן התגרשה, אבל אהוד לא. כשקרן נכנסה שוב להיריון, הפעם כגרושה, החליטה לשמור על העובר בניגוד לרצונו של אהוד. לאחר שילדה את ילדתם המשותפת, הגישה נגד אהוד תביעה להכיר באבהותו ותביעה בגין הפרת הבטחתו להינשא לה, ובית המשפט הכיר גם באבהותו וגם בזכותה לקבל מאהוד פיצוי על הפרת ההבטחה שהבטיח לה.

 

הפרת הבטחה לנישואין – עילת תביעה 

הסיפור הבדוי הנ"ל מבוסס על מספר מקרים אמיתיים שנדונו בבתי משפט בישראל. הפרטים העובדתיים שונים ממקרה למקרה, אך העיקרון זהה: הבטחה להתחתן הוכרה בישראל כחוזה מחייב, למרות שהיא נמצאת בתחום האינטימי שבינו לבינה. בית המשפט הכיר בכך שנכון שזכותך להתחתן עם מי שאתה רוצה, ולא להתחתן עם מי שלא, אך אסור לך לגרום נזק לאדם.

 

במידה והבטחת לשאת מישהי לאשה - אתה מחוייב לעמוד במילתך:

אתה גרמת לה להאמין בהבטחתך ולהסתמך עליה, וכך נוצר ביניכם חוזה. מנעת ממנה להכיר חתנים פוטנציאליים אחרים או לקבל הצעה עסקית מפתה הדורשת שינוי מקום מגורים, "משכת" אותה עד גיל מאוחר שבו קשה להרות, או גרמת לה להוציא הוצאות כספיות על הכנות לחתונה. בכל המקרים הללו, במידה ולא עמדת בהבטחתך וגרמת לה נזק - ועליך לפצותה.

 

לאור הכרה זו של בית המשפט, החלו נשים להגיש תביעות בגין הפרת ההבטחה לשאתן לאשה. נשים אלו דרשו בדרך כלל פיצוי בגין הפסדיהן הכלכליים, ואף בגין פגיעתן הנפשית.

 

הערת המחברת: Boys don't cry

עד היום נדונו בארץ אך מעט תביעות מהסוג הזה שהוגשו על ידי גברים. מאחר וברור כי גם נשים מפרות הבטחות להתחתן, ייתכן וההבדל נעוץ באותה אג'נדה גברית מיושנת, על פיה אין להביע חולשה ברבים, או באחותה הנשית, הגורסת כי כאב, שברון לב ואכזבה הן נחלתן של נשים בלבד. מכל מקום, בשם הסטטיסטיקה והנוחות בלבד, מצאתי לנכון לנסח את דבריי, כפנייה לאישה שננטשה, אך הדברים נכונים גם כלפי כל גבר שליבו שבור, כיסו מרוקן והוא מחפש מזור (ולכן כמובן שניתן לקרוא אותם גם כפנייה לזכר).

 

לא כל משאלת לב הינה הבטחה להתחתן 

חשוב להבין כי לא בכל מקרה בו אהוב לבך לחש לך באישון לילה שהוא משתוקק להביא איתך ילדים לעולם, תוכלי לתבוע אותו על הפרת חוזה.

 

• בית המשפט יחפש את הכוונה ליצור מחוייבות ממשית לקשר נישואין

 

לא מדובר בציפייה או הבעת רצון בלבד, אלא בתכנון אמיתי, כזה שהסביבה החיצונית תוכל להעיד אודותיו. כאשר הצדדים נרשמו ברבנות או שלחו הזמנות, או אפילו במקרים שבהם האישה נכנסה להריון לפני החתונה, קל יותר להסיק כי הייתה כוונה למחוייבות כזו. לעומת זאת, במקרה מסויים, בו בני הזוג תכננו להינשא, אך שמרו את העניין בסוד מהמשפחה והחברים, נקבע כי המבטיח לא באמת הבטיח, אלא רקם חלומות בהקיץ, וזו לא הוכרה כ"הבטחה להינשא".

 

• את תצטרכי להוכיח את פגיעתך בפועל מהפרת ההבטחה, בפן הכלכלי והרגשי

 

במקרה בו החתן לא הגיע לחופה, למשל, נקבע כי לכלה נגרמו צער רב, עוגמת נפש ובושה גדולה, כאשר נדרשה לשלוח את כל האורחים הביתה. החתן ניסה להצדיק את הפרת הבטחתו להינשא, בכך שהכלה סירבה לחתום על הסכם ממון שהוא שלח לה מספר ימים טרם החתונה. בית המשפט הבחין בין 2 מצבים: מצב בו הכלה הבטיחה לחתום על הסכם, אבל התחרטה יומיים לפני החתונה, שזהו מצב שמצדיק את הפרת ההבטחה להתחתן, לבין המצב בו הנושא כלל לא דובר ביניהם. במקרה הזה, לכלה הייתה הזכות המלאה שלא לחתום על ההסכם שהפתיע אותה, והחתן המבריזן חוייב לשלם לה פיצויים (גם עבור עוגמת הנפש וגם עבור הוצאות החתונה ששילמה).

 

עד פסק הדין - לא כל "מבטיח" הוא "מבטיח" 

בשנת 2004 ניתן פסק דין מנחה על ידי בית המשפט העליון, מפיו של הנשיא אהרון ברק, ששינה את תפישת בתי המשפט בנושאים הללו.

 

על פי ההלכה שהייתה קיימת עד פסק הדין של ברק, הבטחה להינשא הוכרה רק כשהמבטיח היה פנוי להינשא, או לחילופין כשבאה מפיו של נשוי שנישואיו מעורערים לחלוטין. המאהבת הייתה צריכה להוכיח שנישואי המבטיח מהווים "קליפה ריקה", ואז בית המשפט היה מכיר בהבטחתו כהתחייבות חוזית שיש לכבדה. אך אם נישואיו של הגבר היו תקינים, ההבטחה למאהבת נחשבה לבלתי מוסרית והנוגדת את תקנת הציבור, והיא לא יכלה לפנות לביהמ"ש לקבל פיצויים.

 

פסק הדין של ברק ביטל את התפיסה הישנה: מאחר וכיום הגירושין הינם חלק ממציאות החיים, קשר זוגי מחוץ לנישואין הינו דבר מוכר, וסביר להניח שמי שהבטיח להתחתן עם אחרת בעודו נשוי - נישואיו לא היו תקינים. כיוון שכך, החליט בית המשפט שאין כיום טעם להעמיק חקר בטיב נישואי המבטיח, וההפרדה בין נשוי "אמיתי" ללא, בוטלה.

וכך, זכתה האישה בפסק הדין המנחה, לקבל פיצויים מהמבטיח, על אף שהיה נשוי, מבלי שבית המשפט כלל נדרש לעניין טיב נישואיו.

 

ההבטחה כבר לא "לא מוסרית" 

מעתה גם לא ניתן לקבוע כי ההבטחות שניתנו לאישה הן "לא מוסרית". אפילו להיפך. בית המשפט קבע, כי לא ניתן עוד לומר כי הכרת ביהמ"ש בהבטחה למאהבת כחוזה, היא לא מוסרית והיא זו שתפגע בנישואי המבטיח; סביר להניח כי קשר הנישואין הפגוע, הוא שהביא את המבטיח ליצור חוזה מול המאהבת...

 

בגין אילו נזקים תוכלי לתבוע את המבטיח שהכזיב? 

בהפרת חוזה רגיל ניתן לתבוע את סעד האכיפה. במקרה של הפרת הבטחת נישואין, לא ניתן לחייב את המבטיח להתחתן עם זו שאינו רוצה בה.

 

לכן קבע בית המשפט כי ניתן לתבוע פיצוי בשל פגיעה באינטרס ההסתמכות - כאשר שני צדדים מתקשרים ביניהם בחוזה, וצד אחד מפר אותו וגורם בכך נזק לצד השני, הצד הניזוק רשאי לקבל פיצויים על ההוצאות שנגרמו מהסתמכותו על ההבטחה.

 

הפיצוי יחול הן במישור הממוני – החזר הוצאות ונזקים כלכליים אחרים שנגרמים עקב ההבטחה שהסתמכת עליה, והן במישור הלא ממוני – פיצויים על הפרת הבטחה להינשא, אובדן סיכויים להינשא, עוגמת נפש, צער ואפילו אובדן תמיכה רוחנית ונפשית. לא תישמע עוד טענת המבטיח כי קנה למאהבת מתנות או סייע לה כלכלית בעת שהיו ביחד, וכי יש לקזז את הסכומים ש"הוציא" עליה אז, מהסכומים שעליו לפצותה בהם עכשיו.

 

ההיית, או חלמתי חלום? 

מילה לסיום - אני מאמינה שמרבית מהתביעות מוגשות, גם על מנת לזכות בהכרת בית המשפט, ולקבל גושפנקא לכך שהציפייה שהתפוגגה הייתה אמיתית, ושלטעם המר בפה יש סיבה טובה.

 

דעו מראש, כי דעתו של בית המשפט הישראלי אינה נוחה, בלשון המעטה, מתביעות מהסוג הזה. יש הטוענים כי הסיטואציה רגישה, מורכבת ואינטימית מדי למדידה בכלים חוזיים שמתאימים לעולם המסחרי. לכן, בית המשפט נזהר במיוחד כאשר כאשר הוא נדרש לדון בעילה זו, וכיום לא קל להוכיח הבטחה להינשא, אמיתית ומחייבת, ואת הפגיעה המחייבת בפיצויים, באשר רף ההוכחה הראייתי הנדרש הינו גבוה מהרגיל.