כמו ילדה בחנות ממתקים

רויטל מדר התאהבה בחנות "לולוטוש", שמציעה בגדים ייחודיים וצבעוניים במחירים שמצליחים להתחרות ברשתות הגדולות

בגדים, שלא כמו הרבה דברים אחרים, אינם נמאסים לעולם. הרצון לחדש, כששום רכישה איננה מבטאת צורך אמיתי, מלבד התשוקה הבלעדית להיות גם הבעלים של הפריט, איננו עובר לעולם. עם זאת, השנים עושות את שלהן, ועם הזמן יותר ויותר קשה לחוות את אותה התרגשות שסובבת פריט שנתפס על ידי העין בגיל העשרה. יש שיקראו לכך חוכמת חיים, ויכול להיות שהם צודקים.

 

אבל הכניסה המקרית שלי לחנותה של לאה מנטש, לולוטוש (טשרניחובסקי 21, תל אביב), גרמה לי להרגיש שוב כמו ילדה שנכנסה לחנות ממתקים. בתוך חלל קטן ונטול יומרות, הצטופפו עשרות שמלות נפלאות, שכל אחת מהן שונה מקודמתה. כך, לפתע, באמצע רצינות היתר של תל אביב, הסתתרה אותה הנאה אינפנטילית. עזרה לכך הנוכחות של מנטש, שלא הפריעה לי בעודי סוקרת את המלאי הלא הפשוט הזה.

 

מעשה שמתחיל בביקור בסין

היעדר היומרה, לצד מוכרת/בעלים שפשוט אוהבת את הפריטים שלה, עשו את שלהם. תהיתי למקורן של השמלות השונות, ונחשפתי לסיפורה של מנטש, שהקשר בינה ובין פריטיה איננו כרוך בתשוקה לאופנה מילדות דווקא. מנטש מספרת כי "הכל התחיל מביקור שלי בסין. אחי עובד באחד ממפעלי הבגדים שם, ובמסגרת הטיול מצאתי את עצמי לא פעם משתעממת, בעודו עובד. כך התחיל הדפדוף שלי בין הקולבים השונים, שגילו לי עולם של טקסטיל שלא ראיתי לפני כן".

 

בעקבות אותה התאהבות, החלה מנטש לייבא פריטים בכמויות קטנות, וגילתה ביקוש שלא העלתה על דעתה. "בעקבות התגובות שקיבלתי בארץ, שבתי לסין כעבור חודש, והתחלתי לעשות ייבוא אישי לכמה וכמה חנויות בארץ. עם הזמן הבנתי שאני רוצה מקום משלי, מה גם שאנשים התחילו לזהות את הפריטים וחיפשו חלל אחד מרוכז".

צילום: רננה הלפרין

 

צבעוניות בלי צעקניות

ניסיון לעמוד על הקו העיצובי של מנטש נוחל כישלון. גם כשאני מנסה לדלות ממנה איזושהי הכללה, היא משתתקת. מבחינתה, המשותף לכל הפריטים הוא האהבה שלה אליהם. ואכן, מנטש מפגינה את אמנות הקניינות, שיכולה להיות לא פשוטה, בעיקר כשהמקור שלה נמצא בסין, במפעלים שמייצרים עשרות דגמים תחת אותו מספר של שמות מותגים ומעצבים. קו אחד שהצלחתי לאתר, ושהוביל להתאהבות בפריטיה של מנטש, הוא צבעוניות שמצליחה מחד לא להיות צעקנית, ומאידך להוות קונטרה ראוי לשקט התעשייתי שמאפיין את גן החשמל ושות'.

 

בין הפריטים השונים, שמורכבים מאחוז גבוה של שמלות לצד חולצות, חצאיות ותיקים, תפס את עיניי מעיל טרנץ' קליל בצבע טורקיז. לצדו אי אפשר שלא להזכיר שמלה בעלת גזרה דומה, בהדפס משבצות בשחור לבן, שמשדרת גראנג' תמים וקלאסי – הכל בחבילה אחת. המחירים מתחילים ב-250 שקל ומגיעים ל-1,200 לשמלות יוקרתיות ששמשות לא פעם כלות. מנטש מבטיחה גם לדאוג להספקת פריטים שעלותם 200 שקלים, "כדי שכולם יוכלו ליהנות ממה שאני מציעה". כל זה, לדעתי, הופך את הרשתות המתמחות באופנה זולה יחסית, כמו זארה למשל, לטיפה פחות אטרקטיביים.