מגה בול

אם חברת הד ארצי רוצה להנציח את האמנים שלה, חגית גינזבורג מציעה לה לבחור בדרכים מודרניות יותר. בולים זו ממש לא התשובה

הפעם האחרונה שבה ליקקתי בול והדבקתי אותו על מעטפה היתה לדעתי מתישהו ב-1992. כילדה היה משהו מרגש בכל מה שקשור לתהליך כתיבת המכתב, החדרתו למעטפה, הדבקת הבול ושלשול הקונסטלציה לתוך תיבת דואר אדומה - כל כך הרבה יותר מלהיב מלחרוט את ראשי התיבות שלי על השולחן בכיתה.

 

אלא שכמה שנים אחר כך גיליתי, יחד עם שאר העולם המערבי, את הקסם האלקטרוני המכונה אי מייל ומשם הדרך להתפיידות מוחלטת של רשות הדואר מחיי היומיום שלי היתה קצרה. היום הקשר בינינו הוא חד צדדי לחלוטין, ובמסגרתו הרשות מתעקשת להעביר לתיבת הדואר שלי חשבונות של הרשויות השונות ואני מתעקשת לטחוב את אותם לחריץ שבין הקיר לשולחן העבודה שלי.

 

יכול היה להיות הרבה יותר אפקטיבי. חזה (איור: איתמר דאובה)

 

את שאר הקומוניקציה שלי עם העולם אני מנהלת דרך המחשב - אימייל, פייסבוק, מסנג'ר, ג'ימייל, טוויטר, איי.סי.קיו. ומה שאינו מתקיים דרך המחשב, מדלג לסלולרי - ל-sms ובמקרים חריגים - לקיום שיחת טלפון ממשית.

 

אני בטוחה שחלק מסוים באוכלוסייה עדיין משתמש בשירותיה של רשות הדואר, אחרת אי אפשר היה להסביר את תורי הענק שמקבלים את פניך בכל פעם שאתה פוסע לסניף הדואר השכונתי כדי להמיר דולרים, אבל בני הדור הצעיר, שהגיעו מצוידים בכישורי הקלדה עיוורת מהרחם, לא ידע ברובו את טעם הלוואי של ליקוק הבול.

 

לכן הופתעתי לקרוא בשבוע שעבר שחברת הד ארצי משתפת פעולה עם רשות הדואר, ומנציחה סדרת בולים של עפרה חזה, עוזי חיטמן, אריק לביא, אהוד מנור, זוהר ארגוב, סשה ארגוב, נעמי שמר וגדולים רבים אחרים.

 

מה לנוער ובולים?

בסך הכל, מדובר במחווה יפה - מארז בעלות 69 שקל, שכולל דיסק עם כמה שירים של האמנים המנוחים ובולים שפרצופם מתנוסס עליהם. אני בטוחה שאספני הבולים למיניהם יתרגשו מהעניין, כלומר - חגיגה של ממש בבית גיל הזהב. אלא שכל קשר בין ילדים ובני נוער, שהם אלה שלא זכו להכיר מקרוב מדי את פועלם של היוצרים הנ"ל - ואם אנחנו רוצים להנציח מישהו, כדאי שנתחיל לפמפם אותו לדור הצעיר - לבין בולים הוא מקרי בהחלט.

 

אם חברת הד ארצי רוצה להנציח את האמנים שלה, שהם ללא צל של ספק האנשים שעיצבו כאן דורות וסגנונות שלמים של מוזיקה ושירה, היא היתה צריכה לחשוב על דרכים מעט חדשניות יותר לעשות את זה: מצגת תמונות שתשווק למשל בדיסק און קי, פלוס כמה שירי בונוס בפורמט MP3 שמתאים גם להורדה לאייפוד, היתה יכולה להיות התחלה טובה.

 

ואם זה יקר מדי, אז גם הקמת אתר אינטרנט להנצחתם היתה מספקת, או אפילו מדור הנצחה

באתר הבית של החברה; גם השקת חשבון פייסבוק לכל אמניה שהלכו לעולמם היתה יכולה להיות נחמדה ובטח הרבה יותר נגישה להמונים מאשר בולים. וזה אפילו חינם.

 

סביר להנציח שמעבר לרצון להנציח, עומד גם מניע כספי מאחורי העניין. בכל זאת, מדובר בימי מיתון ורק בשבוע שעבר פורסם שהד ארצי מפטרת 30 מעובדיה. אין ספק - בולים זו ה־דרך היום להתעשר.