מסע לקברי צדיקים בהר הרצל

"הם טמונים כולם בקברי אבן פשוטים בעוצמתם, אחידים בזעקתם, שווים בכאבם. לא תמצאו ליד קבריהם מבני אבן מסוגננים ברוב פאר והדר, לא שלטי הכוונה מוארים, גם לא תעשיה ענפה של קמיעות. אבל לא טעיתם. הגעתם לקברי הצדיקים". מאיר בן מאיר יבקר היום בבתי העלמין הצבאיים

מסופר על אחד מראשי הישיבות בירושלים ששמע שתלמידיו מתכוונים לנסוע להשתטח על קברי צדיקים בצפון. טרם נסיעתם הוא פנה אליהם בזו הלשון: "למה אתם נוסעים כל כך רחוק? רוצים לבקר בקברי צדיקים? אתם יכולים ללכת חמש דקות ברגל להר הרצל הקרוב. שם קבורים הצדיקים הגדולים מכולם".

 

הם קבורים בהר הרצל ובבתי העלמין הצבאיים ברחבי הארץ. הם טמונים כולם בקברי אבן פשוטים בעוצמתם, אחידים בזעקתם, שווים בכאבם. לא תמצאו ליד קבריהם מבני אבן גדולים ומסוגננים ברוב פאר והדר, לא שלטי הכוונה מוארים, גם לא תעשיה ענפה של קמיעות, סגולות וישועות לרוב. לא תשמעו ליד קבריהם קולות הילולה ומוסיקה רעשנית, גם לא עשן מנגלים מתמר אל על. רק דממה ושקט שאין להם התחלה ואין להם סוף. רק שמים תכולים ועננים מרחפים מעל.

 

אולי תמצאו על שפת הקבר רק נר בודד, דגלון מדינה קטן וזר פרחים צנוע וסולידי. לא תראו מצבות

גדולות ובולטות למרחוק. לא תראו על כריות האבן האחידות הסדורות בשורה ישרה תארים מופלגים ומשובחים חקוקים באותיות בולטות. על כולם תמצאו רק את שם החלל, תאריך לידתו, תאריך נפילתו, שמות הוריו, דרגה ומס' אישי. לא יותר. כל כך מעט - שהם כל כך הרבה. אבל לא טעיתם. הגעתם לקברי צדיקים. הצדיקים הגדולים.

 

כאן קבורים הצדיקים. איש ליד רעהו. קבריהם ממש נושקים זה לזה. ללא מחיצות, ללא הבדלים. אלוף משנה ליד טוראי, דתיים שומרי קלה כבחמורה ליד חילונים רחוקים מתורה ומצוות, מתנחלים מהקצה הימני של המפה הפוליטית ליד אנשי שמאל מובהקים, ילידי הארץ ליד עולים חדשים, בני אשכנז ליד בני עדות המזרח. כמו בקרב. איש לרעהו עזרו ולאחיו אמרו חזק. ביחד מול האוייב. ביחד בטנק, ביחד בנגמ"ש, ביחד בהסתערות, ביחד במסוק, ביחד בספינה. ועכשיו ביחד ברגבי אדמה. ועכשיו ביחד אנו הנשארים בכאב משותף, בזכרון מקודש, בהתייחדות של הכנעה ותודה.

 

כאן קבורים הצדיקים. אלה שהכרנו מקרוב והיו חלק מחיינו ואלה שלמדנו להכיר רק אחרי מותם. רק כתמונות במסגרות שחורות, רק כסיפורים מופלאים של בני המשפחה, רק כעדויות אחיהם לנשק וחבריהם מילדות, רק כדפי ספר זכרון, רק כקטע וידאו בסרט מרגש עד דמעות. ונדמה שהכרנו אותם מימים ימימה.

 

כאן קבורים הצדיקים. אלה שכה בקשנו להחליף איתם רק עוד מילה אחת, לשתף אותם רק בעוד חוויה אחת, לספר להם רק עוד סיפור אחד, לשהות במחציתם רק עוד דקה אחת, להצטלם איתם רק עוד תמונה אחת, לבלות איתם עוד בילוי קצר וחטוף אחד, לראות אותם פעם נוספת ולו לשניה. וכל זה לא ניתן לנו. וכל זה כבר לא אפשרי וכל כך רחוק. וכל זה כל כך כואב.

 

כאן קבורים הצדיקים. הלוחמים שחרפו נפשם למען עמינו וארצנו. כאן קבורים

אלה ששמו נפשם מנגד למענינו. כאן קבורים הנפלאים שבבחורינו. נסיכי אדם, הנאהבים והנעימים שבחייהם ובמותם לא נפרדו. כאן קבורים צעירים שפתיל חייהם כבה באחת כדי שאנו נוכל להמשיך להאיר באור יקרות את הפתיל שלנו. כאן קבורים הגיבורים שחלומותיהם לעולם לא יתגשמו כדי שאנו נוכל להגשים את שלנו. כאן קבורים בנינו המסולאים בפז שהלכו אל מותם כדי שאנו נוכל לחיות את חיינו. כאן קבורים אמיצי לב, גיבורי טוהר שלא יזכו לראות בנים ובני בנים כדי שאנו נשמח ונתרגש בצאצאינו.

 

כאן קבורים הצדיקים. גיבורי החיל, אבירי האויר הים והיבשה שנדם ליבם עבור לב האומה, שחשך אורם עבור עיר האור והאלקים, שנשפך דמם עבור בניו וארצו. כהרוגי מלכות שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן, כצדיקים שבמיתתם קרויים חיים. צנועים וענווים בחייהם, כקבר בו נטמנו במנוחת עולמים. חדורי אמונה ואהבה לעמם, עטורים ברוח ישראל הנצחית ומורשת דורותיו.

 

כאן קבורים הצדיקים. אלה שבמותם ציוו לנו את החיים. אנא, עשה למענם ולמענינו. אל מלא רחמים.