סודות מלחמה

שליח "המוסף לשבת" בביקור נדיר בעיראק: התנאים המדהימים במחנה הצבא האמריקאי, הפיתויים הליליים של בגדד והארמונות של סדאם שנחשפים לראשונה

ברוכים הבאים לעיראק, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, הלונה פארק הכלכלי של הדוד סם. זוהי מלחמת יש ברירה, והברירה היא לזכות בחיים טובים יותר. שש שנים ועשרות אלפי הרוגים בשני הצדדים לימדו את כולם להביט על מלחמת עיראק מבעד לפריזמה אחת, של תועלת אישית. "בזכות הצבא, אשתי לא צריכה לעבוד ואני עכשיו עושה תואר ראשון בחינם", אומר לי רב"ט קונלי טריסטאן, "אני לא מרגיש באזור מלחמה. המחנה נראה כמו מפעל, ואני פשוט הולך בבוקר לעבודה".

 

בשמונת ימי שהותי בבגדד כמעט לא שמעתי את קולות המתנגדים למלחמה. ה-11 בספטמבר, שהתנוסס בראש הדגל שלפני המחנה האמריקאי ב-2003, התחלף במספרים אחרים, של סכומי המשכורות והתאריך המשוער לפינוי בגדד. כמו שזה נראה מכאן, מעטים מאוד רוצים שהמלחמה הזו תגיע לסופה. הדברים היחידים שיכולים להעיב על השמחה הם הגעגועים למשפחה שנותרה בארה"ב, היעדר הפרטיות והמחסור בחיי מין.

 

"תסתכל מסביב", אומר רב"ט ריצ'רדסון, "אפילו את פחי הזבל מרוקנת חברה מטקסס שהמנהל שלה הוא חבר של ג'ורג' בוש האב. אין לי ספק שבמלחמה הזו היו שיקולים ציניים".

 

• הסיפור המלא - בגיליון סוף השבוע של "ידיעות אחרונות"