הייתה לי התלבטות לגבי סוגיה בנושא אוננות והסיפור המקראי על אונן. פניתי לשכן הדתי שלי וביקשתי הבהרות. קראנו את הקטע על ער ואונן, בניו של יהודה, הבכור מתריסר האחים שמהם עתידים להיווצר שבטי ישראל. אספר בקיצור את הסיפור, שהזכיר לי סיפורים אחרים מכאן ומעכשיו.
ער נשא לאישה את תמר הכנענית, אך "היה רע בעיני ה,' והמיתו." יש פרשנים שטוענים שער הוענש מאחר שסירב לעבר את תמר, כי חשש שההריון והלידה יפגמו ביופייה. לאחר מותו, נשא אחיו אונן את תמר, אך גם הוא נמנע מלעבר אותה, "כי לא לו יהיה הזרע." כלומר, כי הילד שייוולד ייקרא על שם אחיו המת ולא על שמו. גם עונשו היה מיתה.
לער ולאונן היה אח צעיר, שלה, ותמר, שהתעקשה להביא לעולם צאצא מבית יהודה, חיכתה שיגדל, יישא אותה לאישה ויעבר אותה. אך יהודה, חמיה, התחמק מחובת הייבום - "כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו."
לאחר שיהודה התאלמן מאשתו, ממשיך ומספר לנו הטקסט התנ"כי, נודע לתמר שהוא נודד עם עדריו תימנתה. היא התחפשה לזונה, חיכתה לו בדרך ופיתתה אותו. כיוון שלא היה לו במה לשלם לה, ביקשה שייתן לה כעירבון את מטהו וחותמו.
כמה חודשים לאחר מכן, כאשר נודע ליהודה שתמר הרתה ")זנתה,(" הוא מצווה "הוציאוה ותישרף." אז היא מציגה את המטה והחותם – את ההוכחה הניצחת לכך שיהודה הוא אבי ילדה. לא ברור איזו אחריות לקח יהודה על התאומים שנולדו, אך ברור שתמר הייתה האם החד-הורית הראשונה שגזלה זרע מגבר. חשוב לציין שדוד המלך הוא צאצא משושלת ילדיה של תמר.
הסיפור המקראי הזכיר לי מטופלת ותיקה שלי, שהתקרבה לגיל .40 היא הייתה אישה משכילה ומצליחה בתחום עיסוקה, רווקה, ולמיטב ידיעתי ללא זוגיות קבועה ומתמשכת מאז שהכרתי אותה, ומדובר בשנים לא מעטות.
היא באה לבדיקה שגרתית, ואני ברוב חוצפתי שאלתי אותה אם אין לה תוכניות להביא ילד לעולם. הסברתי לה שאם היא מעוניינת בילד, היא קרובה לתחנה האחרונה של הרכבת. היא אמרה שהיא לא יודעת, אבל היא יודעת שהיא צריכה לשקול את הנושא.
היא הייתה אישה סגורה, ובדרך כלל לא ניהלנו שיחות נפש. באותו יום, לפני שהלכה, הרגשתי שאני חייבת לשאול אותה לגבי בני זוג. היא סיפרה שהיו לה בני זוג במשך תקופות קצרות, שלא התאימו מסיבות שונות ומשונות. שום קשר ממשי? שאלתי, אף כתף לשים עליה את הראש?
התברר שקרוב ל15- שנים היא מנהלת רומן עם גבר נשוי. רומן לא ממש צמוד, שלא שמור לה בו מקום של בלעדיות, אפילו לא בתור "האישה האחרת," כיוון שהיו נשים נוספות בתמונה. שאלתי אם היא לא חושבת שהקשר הזה מנע ממנה ליצור קשר רציני ובר-קיימא, מפני שתמיד היה לה את המפלט הלא מחייב. היא אמרה שהיא לא מסוגלת לענות על השאלה. הבנתי שהיא חוששת מקשר אמיתי ומלא, או לא מסוגלת לקשר כזה.
אחרי תקופה מסוימת היא הגיעה שוב וסיפרה שהחליטה להרות מהמאהב. לא היה ברור אם הוא נתן את הסכמתו או לא, אבל לאחר זמן קצר היא ירדה מעץ ההריון והתברר שגם הרומן ארוך-השנים הסתיים. היא ויתרה על זוגיות והורות, שינתה כיוון מקצועי והתרכזה בעיקר בו.
הסיפור התרחש לפני שנים, לפני שהפכתי לסקסולוגית ופסיכותרפיסטית, ואני זוכרת שהייתי די מתוסכלת מכך שהיא ויתרה על זוגיות ובעיקר על הורות, שלדעתי היא חוויה שמשנה את החיים. אולי היום הייתה נוספת להתעניינות האנושית שלי בה גם יכולת לכוון אותה למקום אחר. ואולי לא.
ההרהורים הללו הובילו אותי לסיפור אחר. לפני זמן לא רב הגיעה אליי אישה כבת 40 וביקשה הפסקת הריון. סיפרה שהיא רווקה ואין לה ילדים. היא ניהלה רומן עם גבר נשוי והרתה. היא רוצה ילד, אבל הוא מאיים שייפרד ממנה אם תשאיר את ההריון.
אני מודה שלא הצלחתי להבין אותה. חשבתי שאם היא באמת רוצה ילד, הרי זו ההזדמנות האחרונה שלה. ומה זה לעומת הזוגיות שלכאורה יש לה, שבה היא מקבלת פירורים בזמנים קצובים, מוגבלים ואפילו משפילים.
בשלב הזה לא הבעתי את דעתי. חשבתי שהעובדה שבעיניי לידת ילדים היא חוויה משמעותית ביותר בחיי האדם אינה אומרת שזו דרך המחשבה או התחושה של אנשים אחרים. ומי אני שאקבע לאיש מלבדי?
ניסיתי לשמוע על חייה, שאיפותיה וחלומותיה. היא חלמה להתחתן וללדת ילדים, והרבה. היא לא ידעה מה מנע ממנה. לא היו לה קשרים משמעותיים עד הקשר עם הגבר הנשוי. תהיתי מה משמעותי בקשר הזה מלבד העובדה שהוא לא זמין וחסר עתיד. אמרתי זאת לאחר שסיפרה שהוא הבהיר לה שלעולם לא יתגרש מאשתו ולא יעזוב את הבית. חלום הזוגיות לא הוגשם עד כה, אך היא יכולה להגשים את חלום ההורות, אמרתי.
היא טענה בתקיפות שהיא לא יכולה "לעשות את זה" בניגוד לרצונו. ניסיתי להבין אותה יותר. התברר שהיא באה מבית אלים. היא פחדה מזוגיות, כיוון שחששה שתשחזר בקשר את הזוגיות האומללה של הוריה. לא פחות מכך היא חששה להיות אמא, מפני שפחדה שגם היא, כמו הוריה, תאמלל את הילד שלה.
הדרך שלה לקבל מעט חום ואהבה הייתה על ידי מציאת קשר לא צמוד, שנתן משהו דומה לאינטימיות אך לא יכול היה להיות קרוב מדי או אלים. יכולת המילוט תמיד הייתה קיימת. הפתרון לחלום ההורות שפחדה לממש היה על ידי טיפול מסור בילדים של אחרים. בסופו של דבר היא החליטה על הפלה, ואני ביצעתי אותה בצער רב.
אני חושבת שחד-הוריות היא פתרון בעייתי. אין תא משפחתי רגיל, והסיבות להחלטה על הורות כזו באות במקרים רבים ממקומות לא פשוטים. אני גם לא בעד "גניבת זרע," אלא בעד תקשורת.
את תמר אפשר לראות כאישה החלטית, אבל כפי שאמרתי, החלטה על חד-הוריות לא באה תמיד ממקום פשוט. בן אחד לא עיבר אותה כיוון שפחד שיופייה יאבד, הבן השני לא הסכים בגלל טינה לאחיו, את האח השלישי לא נתנו לה. מה נותר לה אם לא תסכול, ואולי רצון לנקמה?
היא הייתה אישה חזקה ונחושה, ודוד המלך הוא נצר שלה. האם בגלל ההיסטוריה המשפחתית שלו הוא התנהל עם נשים כפי שנהג? שאלה.
הורות היא חוויה ייחודית, אולם יש אנשים שאינם מעוניינים בה, במודע או בתת-מודע. למודעים קל יותר, כיוון שהם עשו החלטה. הלא-מודעים חיים לעיתים בפנטזיה שלפיה הסיבה לכך שההורות לא מתממשת תלויה בגורמים אחרים, חיצוניים, ולא בהם. כאשר אדם מרגיש שיש לו חלום או רצון לא ממומש, חשוב להגדיר אותו, לבדוק מה מונע את הגשמתו ולפעול כדי לממש אותו או לשנות אותו למשהו מתאים יותר.