תושב שדרות, שנאשם בכך שנסע במכוניתו ביולי 2006 כשהוא ובנו אינם חגורים, זוכה היום (יום א') מחמת הספק, לאחר שהשופטת השתכנעה כי הסיבה שלא חגר היתה החשש שבעת נפילת קסאם לא יספיק לצאת מהרכב, להוציא את בנו - ולתפוס מחסה.
בכתב האישום, שהוגש לבית המשפט לענייני תעבורה נגד יריב אמויאל, נכתב כי "בהיותו נהג ברכב, התיר לנוסע לשבת במושב האחורי מבלי שהיה חגור בחגורת בטיחות". אמויאל העדיף שלא לשלם את ברירת הקנס בסך 100 שקלים, ולעמוד למשפט. הנאשם הודה בעובדות אך לא באשמה, והסביר כי לא היה חגור בשל המצב הביטחוני ששרר בשדרות באותה עת.
"במקרה של ירי קסאם ישנה התרעה של שניות בודדות ובזמן הזה אין יכולת מעשית לפעול על-פי הנחיות פיקוד העורף - לשחרר את החגורות שלי ושל ילדיי, לצאת מן הרכב ולמצוא מחסה", טען אמויאל.
הוא הוסיף כי לא השתמש בחגורות הבטיחות לאחר שבאחד המקרים, בעת אזעקה, לא הצליחה אשתו לשחרר את ילדיהם מחגורות הבטיחות ולבסוף גוננה עליהם בגופה, בתוך המכונית. מאז החליט שלא לחגור חגורה. הוא הבהיר כי מדובר בעניין עקרוני ואת המשפט החליט לנהל תחת העיקרון של "הגנה מן הצדק".
השוטרת שרשמה לו את הדו"ח העידה כי "היתה ערה היא למצב הביטחוני ששרר אותה עת בשדרות, ולפיכך הסתפקה בעריכת דו"ח לפיו הנוסע לא היה חגור, ובחרה שלא לרשום דו"ח לנאשם, שהיה אף הוא לא חגור". על כך תמהה השופטת דליה קליימן ושאלה מדוע לא הוגש דו"ח בגין שתי העבירות.
בעדותו בבית המשפט הפנה אמויאל את בית המשפט להנחיות פיקוד העורף, ואמר כי "כשמדובר בעיר שדרות חולפות שניות בודדות מהישמע האזעקה ועד לנפילה, וזאת עוד מבלי שנתחשב בחרדה ובלחץ האוחזת באוכלוסייה הבוגרת, האחראית גם לשלום ילדיהם, המצויים אף הם בחרדה ובפחד".
היועצת המשפטית של משרד התחבורה, שהתבקשה להגיב לכתב האישום, רמזה בחוות דעתה כי "על כל מקרה להישקל לגופו, וכי אי מתן
פטור גורף - אין משמעו שכל נסיעה בלי חגורה משמעותה עבירה והרשעה".
השופטת קליימן אמרה כי ההסלמה במצב הביטחוני במהלך מבצע עופרת יצוקה ולפניו נתנה משנה תוקף לדבריו של אמויאל. לדבריה, המשטרה בחרה לגלגל את התיק לפתחו של בית המשפט מאשר להכריע בעצמה בסוגייה - והעלתה אף היא ספק אם ניתן בפרק זמן קצר כל כך לעצור רכב, לרדת ממנו ולתפוס מחסה, ו"הכל תוך מצב מצוקה ופחד".
היא הוסיפה כי התרשמה מכנותו של אמויאל "ותחושתו שאזעקה תושמע במהלך נסיעתו ברכב עם בנו, לא היתה תחושת שווא אלא נסמכת על המציאות הביטחונית הקשה ששררה באותם ימים". היא הדגישה כי אין בהחלטה משום תקדים או פטור גורף מחגירת חגורה.