הכי בעולם אני שונאת שקוראים לי 'תימנייה'. אמנם מחציתם של הגנים שלי הגיעו לפני כ-130 שנה מתפוצה זו, וקשה לטעות בצבע עורי השחום ובשיערי המקורזל שכוח המשיכה לא עובד עליו. אבל כשקוראים לי תימנייה בעצם מקטלגים אותי. אז לידיעתכם קול של זמיר אין לי, ריקודים זה לא הצד החזק שלי, מידת חסכנותי מתונה בהחלט וגם בקרצוף הבית אני לא מצטיינת.
החבר הכי טוב שלי הוא "תימני". קוראים לו יוסי והוא שחור ורזה. פעם היה לו גם שיער מקורזל, אבל היום הוא כמעט קירח. יוסי הוא בעצם אנטיתזה לתימני הסטריאוטיפי, שכן הוא נדיב, אינו חובב ריב ומדון, תמיד מסכים עם בן שיחו, אבל בסוף עושה מה שמתחשק לו. רק מנהג נלוז אחד יש לו וזה ללעוס גת. וכשיוסי לועס, או בעגה התימנית "מכזן" הוא שוכח מהכל, כולל אשתו ושלושת ילדיו, והוא מתמקד במצבור העלים המריר, שנדחף בעזרת הלשון לגולה גדולה במרכז הלחי.
אני, בעיקרון, מוכנה תמיד לנסות ולטעום כל עלה, פרי ופרח. אוהבת למצוץ את הצוף מפרחי העופרית, לאכול את פרחי העירית וגם הפרי של הוורד טעים לחיכי. מר זה לא בדיוק הטעם שלי במזון, אבל כשסקרנותי גוברת אני מבקשת מיוסי ללעוס. ויוסי, שאף פעם לא אומר לא, מתקשה לחלוק בעלים המרירים. הוא מציע שבשביל ההתנסות הראשונה נחכה לאוגוסט, שכן "זוהי התקופה של הלבלוב הצעיר והטעים ביותר". אני ממתינה חודשים בסבלנות, אבל כשבאוגוסט הוא מנסה לדחות אותי לדצמבר אני מבינה את הטקטיקה ודורשת בתוקף שימלא את ההבטחה.
כשאני מגיעה יוסי כבר שרוע על הספה בחצר. תחילתה של גולה מפציעה לו במרכז הלחי. הוא מושיט לי ענפון צעיר ומסביר איך מוצצים את המיץ מהעלים. ואני מתמידה בלעיסה ואת המיץ המריר מבליעה לגרון בכוס מים קרים, שכן לעיסת הגת, כך מסתבר, היא עסק מצמיא במיוחד. וכאשר אני חשה אופוריה קלה, ערנות מוגברת ותחושת הרעב הכרונית שלי מתכהה, יוסי אומר לי "מספיק ודי. את צריכה לקום מחר בבוקר לעבודה". אני יודעת שזה רק תירוץ אבל נותרת וחצי תאוותי בידי.
רוצים לגעת איך בדיוק לועסים גת? הקליקו כאן
יעל מבית שמש שואלת: מה לעשות כנגד ציפורים המנקרות בפרי עץ התפוח?
ציפורים בגינה הן לרוב ברכה, שכן ניתן להתענג על ציוציהן ומראן המלבבים, וכמו כן הן אוכלות מזיקים למיניהם. לדוגמה, זוג ירגזים המקנן פעמיים במשך הקיץ ומגדל 10-13 גוזלים חייב ללקט כ–75 ק"ג כנימות, עשים, ביצים וזחלים של חרקים קטנים. הנזק שהן גורמות מתבטא בעיקר באכילת פירות ובכרסום צמחים צעירים. כמו כן, הן מפיצות זרעים של עצים ושיחים במקומות בלתי מתוכננים. יש לשקול נזק לעומת תועלת.
הפתרון יכול להיות כיוס הפירות הצעירים בשקיות נייר או בשקיות ניילון מחוררות. הכיוס מונע ממזיקים נוספים, כגון צרעות, מלהגיע לפרי. מי שמתעצל לכייס את הפרי יכול לתלות על העצים דיסקים ישנים. אלו מנצנצים באור השמש ומרחיקים את הציפורים.
יש לכם שאלה לענת? שלחו אותה למייל madmony.a@gmail.com